11.8. סוף בשר

בוקר-צהריים
קרוב ל-2 ליטר של שייק עם חסה, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, סלרי, שתי בננות ומנגו. היה נסבל.
אגוזי מלך

ערב-לילה
לקראת שעות הערב החלטתי לאכול בשר היום. לא החלטתי להפסיק את התזונה הזו, או לחזור לאיך שהייתי אוכל פעם, אלא פשוט לנסות להוסיף בשר פעם בכמה זמן, ולראות אם בטווח הארוך זה עוזר לי להפסיק להרגיש כל כך חלש. זו היתה חוויה משונה. הגעתי עם גיא ואביאל לברוהאוס ברוטשילד, שם הזמנתי פרגיות בצלחת עם ירקות מבושלים, ותומר, חבר מהלימודים שממלצר שם, הגיש לנו צלחת כנפיים על חשבון הבית. תיעדנו את האירוע. היה מאוד, מאוד מאוד מוזר לאכול בשר שוב.

אני חושב שזה גם יהיה זמן טוב לעשות הפסקה בבלוג. גם בגלל שברגע שאכלתי בשר פעם אחת, זו תחילת התהליך להפוך את התזונה הזו לחלק מהחיים הנורמליים שלי ולא לניסוי מטורף אחד גדול שראוי לבלוג אינטרנטי. וגם בגלל שהעדכון היומי פה מתחיל להציק לי. אני חושב שהדבר הכי חשוב מבחינתי יהיה לא להדרדר חזרה לתזונה רגילה לגמרי, ברגע שנפרץ הסכר. הרעיון הוא בסופו של דבר למצוא תפריט שיהיה גם בריא בצורה מגוחכת וגם נסבל עבור בני אדם, וזה יקח עוד זמן. אני מניח שאעדכן פה בעוד חודש-חודשיים ונראה ממה תהיה מורכבת התזונה שלי עד אז ואיך ארגיש. אז... עד אז, וזה.

10.8. נסיעה לבנימינה

בוקר
שני ענבים ונקטרינה.

צהריים
בשעה 15:00 יצאתי לנסיעה ארוכה לבנימינה, ומיד מצאתי את עצמי נכנס לYellow על מנת לקנות לעצמי תפוח באריזה אישית (!!!), קופסה קטנה של ענבים, וליטר של מיץ תפוזים סחוט, שעלה כ-17 (!) שקל. מצד שני, חצי ליטר בירה לפעמים עולה פי שתיים מזה ואנשים לא עושים מזה עניין, אז שיהיה.

אחה"צ
בערך בשעה 16:30 הגעתי לבנימינה. עצרתי ב"קפה יסמין" בבנימינה, שם אכלתי סלט לא רע בכלל - ולמרבה ההפתעה גם היתה להם טחינה משומשום מלא. הסלט אמנם הכיל צנוניות, אבל אישרתי את זה לעצמי.

ערב
בסביבות השעה 21:30 יצאתי מבנימינה לכיוון תל-אביב. בדרך מצאתי את עצמי גווע ברעב, אז עצרתי באיזו שווארמיה איומה בתחנת דלק על כביש 4 ליד בני ברק. המקום היה מפוצץ בחרדים, אולי מאה כאלה, עשרים מתוכם עמדו בתור. אחרי רבע שעה שבה חלפו על פני אולי 40 לאפות עם סטייק, ביקשתי מהמוכר שיארגן לי סלט ירקות עם כרוב ופטרוזיליה בצלחת חד פעמית. טרפתי אותה באוטו כמו מטורף.

לילה
ישבתי עם טל ומיכל ב-223 בדינזגוף, שם כעבור 15 דקות עדיין לא הגיעה צלחת הירקות המאודים שהזמנתי. בדיוק אז ראיתי מלצרית חולפת על פני עם צלוחית קטנה עם שעועית ירוקה. ביקשתי מהמלצרית להחליף את המנה שלי במנה ההיא, והיא אמרה שאין בעיה והיא תבטל את המנה שהזמנתי. חישוב פשוט - אם אחרי רבע שעה המלצרית מסכימה "לבטל" את המנה שהזמנת, סימן שעדיין לא התחילו להכין אותה, מה שאומר שהיא שכחה להזמין אותה מלכתחילה. אחרי עוד פרק זמן שערורייתי הגיעה המנה, צלוחית עם שעועית ירוקה ושום, שהיתה די טעימה. אחר-כך התברר לי המחיר השערורייתי: 27 שקלים. על צלוחית מהסוג שמקבלים כחלק ממגוון סלטים חינמיים במסעדות. הבהרתי למארחת שעברה במקום שזה מחיר מטורף, וביקשתי שתעביר את התלונה בנוסח הזה לבעלים. מישהו צריך להבין שכשמישהו מזמין ירקות בפאב, כנראה שהוא נמצא במצב עדין וכדאי לא לעצבן אותו עם מחירים חסרי הגיון. אחר-כך קיבלנו שתי צלוחיות, באחת מהן היו ירקות מוחמצים שהסכמתי לאכול בלי לשאול יותר מדי שאלות.

מאוחר יותר בלילה
מנגו, ענבים, נקטרינה, אגוזי מלך ושקדים.

9.8. צריך עוד אוכל

הצלחתי לסיים את כל האוכל שיש לי בבית. פרט לשני כרובים, מספר מלפפונים, עגבניות וגמבות - חיסלתי הכל. מחר יהיה מלאי חדש. אני תוהה אם אצליח להחזיק ככה מעמד עד החמישי באוקטובר. לעזאזל, אני תוהה אם אחזיק מעמד עד מחר.
בדקתי את המשקל שלי היום - 87.5 קילוגרם. זה אומר שב-28 יום הורדתי 8.1 קילו, ואני רחוק חצי קילו מ-BMI מושלם. די מגניב. אם מישהו קורא את הבלוג הזה כדי לקבל עצות איך להרזות - קחו בחשבון שאני גם רץ חמישה קילומטרים 3-4 פעמים בשבוע.

בוקר-צהריים
פלח אחרון של אבטיח.
שייק דוחה עמוס בזרעי דלעת, פטרוזיליה, שמיר, 2 סלרי וכנראה שגם כוסברה, לעולם לא אדע. החלטתי להוסיף קצת מלח לשייק. רעיון לא רע. רק חבל ששמתי פי ארבע ממה שסביר.
סלט מורכב מארבעה מלפפונים, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, וטחינה אתיופית עם שום.

אחה"צ
ישבתי בבלאק ואכלתי סלט עם כרוב ועוד כמה דברים ששכחתי כי הם היו לא טעימים. מה שכן, לא דיגדג לי בכלל להזמין בשר.
אבוקדו עם אגוזי מלך.
שקדים.

ערב
שני שזיפים צהובים.
פולי אדממה.

לילה
שני גזרים

8.8. ירקות זה לא אוכל

הגוף שלי ממשיך למרוד. עם זאת, היום בהחלט פחות רע מאתמול. גם מבחינת החולשה וגם מבחינת הרעב.

בוקר
שלושה גזרים. פלפל ירוק. שייק מגעיל של כוסברה, פטרוזיליה ושמיר.

אחה"צ
המון אבטיח. סלט של ארבעה מלפפונים ופלפל ירוק, עם טחינה אתיופית ושום.

ערב
תפוח. אחרי הריצה אכלתי שקית של אדממה.


מרגיש לי כאילו לא אכלתי היום כלום. ואיכשהו אני די בסדר עם זה. מוזר. יום אחד אני אוכל כזה סטייק ענק, שאני לא אדע מאיפה זה בא לי.

7.8. נסיונות אחרונים לשרוד

היום מצאתי את עצמי מרתיח מים לקפה, ובסוף משתמש בהם בשביל להכין טחינה. כמעט ונשברתי. פרט לזה:

בוקר
שוב קמתי עייף וחלש. אכלתי כשלושים טון של אבטיח.

צהריים
שייק מלא בתרד, שמיר, סלרי ופטרוזיליה. אולי נקלעה לשם גם כוסברה. כמות נכבדת של מרק שעועית. שלושה ראשי ברוקולי מאודים במחבת.

אחה"צ
שזיף צהוב אחד או שניים. פלפל ירוק ועגבניה עם טחינה אתיופית ושום. אבוקדו (מעוך בתוך צלחת).

ערב
אורז מלא (משהו שלא אכלתי כבר המון זמן, במסגרת הנסיונות שלי לשחרר זכויות מסוימות לגוף שלי לפני שהמרד הזה שהוא התחיל יביא לתלייתי בכיכר העיר) עם בצל לבן, פטרוזיליה, כורכום וכמון.

6.8. תחילת השבוע השלישי

עבר יותר מחודש מאז שאכלתי משהו שהוא לא ירק או קטניה בפעם האחרונה. לפני שבועיים החלטתי להחמיר ולהוריד גם קטניות. בסופ"ש האחרון, לאחר כמה ימים מאוד קשים, החלטתי להחזיר קצת את הקטניות. אכלתי ארבע פרוסות של לחם משיפון מלא, ובימים האחרונים הוספתי לעניין גם מרק שעועית. אבל זה לא מספיק. הגוף שלי מתחיל להתעצבן.

לא שתיתי קפה או אלכוהול כמעט חודשיים. אני קם עייף בכל בוקר ונופל מרוסק למיטה. בימים האחרונים הפסקתי גם עם הירקות המגעילים. אני מנסה להשאיר את עצמי חי על ירקות סטנדרטים ובעיקר הרבה פירות. פטרוזיליה, תרד, חסה, סלרי, לכל אלה אני כבר לא מסוגל להתקרב. התחושה היא שאלא אם כן יקרה משהו דרסטי, אני לא אצליח להחזיק ככה עוד הרבה זמן. נחכה לפגישה עם התזנואית ונחליט מה לעשות. בינתיים:

בוקר/צהריים
סברס, מלון, מרק שעועית.

אחה"צ
תפוח.

ערב
אבטיח, מנגו, פולי סויה, אנטי פסטי, סלט ירקות עם מלפפונים, עגבניות, גמבה ובצל.

5.8. עוד יום כזה

בוקר-צהריים
את היום פתחתי בסלט ירוק שהכיל מלפפונים, חסה, בצל ירוק, עלי תרד וטחינה אתיופית עם שום. הערה לעצמי - להבא, לא לאכול את הגבעול של התרד, רק את העלים. גועל נפש. ניסיתי גם לאכול ברוקולי חי. לא עוד.

אחה"צ
בעיקר פירות - אבטיח, סברס, מנגו, ענבים.

ערב
אנטיפסטי (בטטה, בצל לבן, בצל סגול, קישואים, גמבה אדומה, פלפל ירוק, חצילים) ומרק שעועית.

4.8. החיים הבלתי נסבלים של אביתר חלימי

את יום חמישי הרביעי באוגוסט 2011 העברתי במספר פגישות בתל-אביב, שהובילו לכך שחלק נכבד מהיום העברתי בבתי קפה.

בוקר
מיץ גזר בקפה ג'ו בתל-אביב.

צהריים
סלט ירוק (ללא עגבניות) בארומה.

ערב
חזרה הביתה - שזיף צהוב, המון ענבים, מנגו, והשייק הזה, שהכיל פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, תרד ובננות, והתברר כלא נורא בכלל:

לילה
מאוחר יותר באותו יום, אחרי ריצת 5 ק"מ די קשה ויציאה עם ליאת ודותן לבאולינג שבה נאלצתי להתקל בשייקים, פיצות, פופקורן וצ'יפס, אכלתי סלט ירוק בארומה, שעלה 37 שקלים (!!!) ונראה יותר כמו סלט קטן שמגיע לצד ארוחה בשרית עצומה. שאלתי את המלצרית מה העניין עם הכמות המגוחכת, והיא הסבירה שזה כמו מנת פתיחה. שאלתי "אם כך, למה המנה לא מופיעה במנות הפתיחה בתפריט אלא בסלטים?", והיא פחות או יותר אמרה שזה בגלל שהיא גם סלט. אז שילמתי 37 שקלים וחזרתי הביתה רעב.

ההדרדרות המסוימת במצב הגופני שלי ממשיכה. אני בעיקר מרגיש חלש ורעב כל הזמן, שזה מוזר כי לא ממש שיניתי שום דבר בתזונה שלי. יכול להיות שהגוף שלי מתחיל להבין שאני מתכוון להמשיך עם הדבר הזה יותר משבועיים, ומתחיל להתעצבן.

החלטתי לשים לעצמי דדליין לעוד חודשיים - החמישי באוקטובר. עד אז אני מניח שיוכלו להיות עוד שינויים בתזונה בהתאם למצב שלי או לבדיקות הדם שאעבור, אבל כעקרון החמישי באוקטובר הוא היום שבו אני מתכנן להחזיר כמה דברים לתזונה שלי - בין השאר ביצים, טונה, וחזה עוף. כמובן שהכל תלוי בהשפעה החיובית או השלילית שתהיה לתקופה הזו עלי.

3.8. רעב

בוקר (צהריים)
את הצהריים של היום פתחתי עם שייק בריאות שקניתי בשייקיה תל-אביבית, שהכיל - למיטב זכרוני - סלק, בננה, פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים. היה פחות טוב מהשייק של אתמול, אבל עדיין טעים מאוד.

אחה"צ
אחה"צ אכלתי שלושה גזרים, ומאוחר יותר מצאתי עוד מקום של שייקים, וקניתי לעצמי שייק שהכיל סלרי, תפוח, גזר, ועוד דברים. היה לא משהו בכלל. בין לבין אכלתי גם אגוזי מלך וזרעי דלעת.

ערב
את הערב סיימתי עם סלט שהכיל שלושה מלפפונים, ראש חסה, בצל לבן, ושלושה בצלים ירוקים - עם טחינה אתיופית מעורבבת עם שום. עשיתי גם שייק בייתי נוסף ומגעיל שהכיל שמיר, פטרוזיליה, כוסברה וגזר. מאוחר יותר אכלתי מנגו.


אני חושב שזה היה היום הכי קשה עד עכשיו. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, התחלתי להרגיש רעב. ממש רעב. מעבר לרעב, חזר אלי פתאום גם החשק הכללי לאוכל של ממש. ובאוכל של ממש אני מתכוון אפילו לקרקרים. אבל גם לשניצל, למשל. זו הפעם הראשונה מזה 11 ימים שבה אני הולך לישון בתחושת רעב מציקה. אני תוהה אם זה משהו שיחלוף או יחמיר.

עדכון, 01:25: טוב, הבנתי שאני לא הולך להצליח להרדם עם תחושת הרעב הזו, אז החלטתי על פשרה וחיממתי ארבע פרוסות לחם שיפון מלא, ואכלתי אותן עם אבוקדו. לחם משיפון מלא נמצא אצלי יחד עם שעועית ברשימת ה"אפשר לאכול פעם בהרבה זמן". עד עכשיו לא מצאתי סיבה לאכול משהו מהדברים האלה, אבל אין ספק שזו היתה חייבת להיות הפעם בהרבה זמן שלי.

2.8. עוד יום בחוץ

בוקר-צהריים
את הבוקר ה-11 למלחמה שלי נגד אוכל פתחתי עם הצעת עבודה פתאומית לראיין אנשים עבור ערוץ 2 בנהריה, חיפה ונתניה. הספקתי לאכול מעט ירקות אנטיפסטי, לארוז שלושה גזרים, גמבה ופלפל ירוק ולצאת לדרך.

אחה"צ-ערב
שלושה גזרים וגמבה. על הפלפל הירוק ויתרתי.

לילה
לקראת השעה 23:00 הגעתי מורעב לתל-אביב, ומצאתי את עצמי ב"בודהה בורגרס", מקום שמגיש אוכל לטבעונים. ביקשתי מהמוכרת שתכין לי שייק ירוק עם פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים שמפאת העדכון המאוחר אני באמת כבר לא זוכר. היא הכינה לי קנקן של ליטר, שהאמת שהיה פשוט מעולה. מסתבר ששייקים זה פשוט משהו שצריך לדעת להכין. אחר-כך הזמנתי גם סלט גדול שהורכב ממגוון גדול של ירקות, יחד עם טחינה ירוקה. גם, היה מצוין.

אחד החלקים הקשים ביום היו כשקפצתי לקנות פלאפל לצלם שהצטוות אלי (לא, לא ברור לי למה הוא לא יכל ללכת לקנות לעצמו). לעמוד בדוכן הפלאפל ולתאר למוכרת איך אני רוצה את הפיתות, כשאני יודע שאני לא אוכל לאכול אותן או לקנות לעצמי... זה היה די קשה.

פרט לזה, ומכיוון שלא אכלתי יותר מדי ביום הזה - אין הרבה מה לפרט.

1.8 מהיר, עצבני ומגעיל

בוקר-צהריים
את הבוקר-צהריים הזה פתחתי עם פלח עצום של אבטיח, זרעי פשתן וקצת זרעי דלעת. אחר כך הכנתי לעצמי סלט ירוק שהכיל ארבעה מלפפונים, פלפל ירוק, נענע (טעות קשה), סלרי, שלושה בצלים ירוקים, אבוקדו (עוד טעות קשה), טחינה אתיופית מעורבבת עם שום ולימון, לימון, מלח ים ופלפל. יצא מגעיל כמו שזה נראה. אבל אכלתי הכל.

אחה"צ

עוד פלח עצום של אבטיח, מנגו.

ערב

פתחתי את המקרר ומצאתי כמה שקיות חדשות של כוסברה, שמיר, פטרוזיליה וחסה. החלטתי לקחת כמות נכבדת ולדחוף אותן לתוך מיקסר כמה שיותר מהר, לפני שאתחרט. החלטתי לרדת בימים האחרונים מכל נושא השייקים, שהיו באמת בלתי נסבלים, אבל אמרתי לעצמי - יאללה, נעשה עוד אחד בלי לחשוב יותר מדי. ואז התברר לי, שכשאני עושה שייק רק עם ארבעת ה(ירקות? צמחים?) הללו, ובלי יותר מדי מים - יוצאת כמות קטנה באופן מפתיע, ואפילו די נסבלת. אני חושב שאנסה לחזור לשייקים.

אחרי האירוע הקולינרי האיום הזה, החלטתי לעשות לעצמי טובה - לקחת סלסלה שלמה של פטריות טריות ולחמם על מחבת, בלי שמן. בהתחלה זה היה נחמד. בערך אחרי הפטריה העשירית הבנתי שחיממתי הרבה יותר מדי פטריות. אבל בכל זאת, אכלתי את כולן. את הבחילה שנוצרה מהפטריות (יחד עם הטעם הרע שנותר מהשייק) הרגשתי היטב בריצת ה-5 קילומטר שלי, כשעה מאוחר יותר.

ערב-לילה

כשחזרתי מהריצה, אכלתי מיד שקית שלמה של פולי אדממה מחוממים במיקרו, מנת החלבון העיקרית שלי. אחר כך אכלתי שלושה גזרים, ולבסוף - צלחת של ירקות אנטיפסטי שחיממתי.

בסה"כ אני מרוצה מהתזונה שלי היום. היא היתה מאוד ירוקה, וזה משהו שאני חושב שקצת פספסתי בזמן האחרון. לא סתם "לאכול ירקות", אלא לאכול ירקות ירוקים. מה שכן, אני חושב שאני מגזים באכילת הפירות. אני אוכל יותר מדי פירות, ובאופן כללי - כמה שזה ישמע מצחיק - אני חושב שאני אוכל יותר מדי. בכל פעם שאני נתקף רעב אני אוכל פרי, כשלמעשה מה שאני צריך לעשות זה לנצל את ההזדמנות בשביל לשתות מים או לאכול עוד ירקות, עדיף ירוקים.

מתחזקים אצלי געגועים לאוכל של פעם. בעיקר אוכל חם, שמאוד חסר לי, אבל גם "אוכל של בית" באופן כללי. אוכל כמקור לנוסטלגיה. מצחיק, פעם כשהייתי מפנטז על אוכל - בימי כיפור וכיו"ב - הייתי מפנטז על סטייקים עסיסיים. היום אני יודע שהדבר הראשון שהייתי רוצה לאכול הוא פיתה עם גבינה וחביתה, או פסטה בצורת צדפות שאמא שלי מכינה.

31.7. עכשיו זה מתחיל להיות קשה

יום תשיעי לדיאטת הירקות. היום בבוקר תקפה אותי ההבנה שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות. למרות שיש לי בלוג שבו אני כבר שבוע וקצת מתעד את עצמי אוכל רק ירקות, למרות שאני כבר שבוע וקצת אומר לאנשים בכל הזדמנות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות, ולמרות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות - למרות כל אלה, ההבנה הזו איכשהו הצליחה להכות בי בהפתעה עצומה.

האמת שתהיתי מתי יגיע הבום, והנה הוא הגיע. פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי - עד מתי? כמה עוד? עוד שבוע? שבועיים? הרי החלטתי להמשיך עם זה לתקופת זמן משמעותית. בראש שלי אמרתי לפחות חצי שנה. אבל עכשיו, תשעה ימים אחר כך, זה מתחיל להרגיש אמיתי. חצי שנה? באמת? זה פברואר. זה אומר שהפעם הבאה שאוכל את הפתיתים של אמא שלי, יהיה חורף. זה אומר שאת הסטייק הבא שלי אוכל כשירד גשם בחוץ. זה אומר לא לשתות קפה בתקופת זמן שהיא בערך פי 20 מתקופת הזמן הזו, שהרגישה לי כמו נצח. וגם אז - הרעיון היה להמשיך עם התזונה הזו במידה מסוימת כל החיים. לא באופן כל כך טוטאלי, אבל בהחלט במידה ניכרת. אני באמת מסוגל לזה? נראה. בינתיים עוד לא התפתיתי לכלום, למרות שהיום ראיתי במחבת בבית שאריות של חביתה שבהחלט קרצו לי. זה, למשל, לא היה עד עכשיו.

בוקר-צהריים

גם היום, הבוקר היה למעשה צהריים מוקדמים. אכלתי נקטרינה, ואחריה שאריות של מלון, ושני גזרים. המשכתי עם שלוש כוסות מיץ תפוזים סחוט, סלט אבוקדו עם עירית, ואחר כך מבחר ירקות אנטיפסטי שנשארו משבת (בטטה, בצל ועוד משהו). קינחתי עם מנגו, ואכלתי גם כמה זרעי דלעת.

אחה"צ

חתיכה ענקית של אבטיח. קצת אגוזי מלך. שקד. אחד. זרעי פשתן איומים.

ערב

קערה עצומה של סלט עם טחינה אתיופית, כמובן, וירקות אנטיפסטי שיצאו מהתנור באדיבות אמא שלי - בטטה, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, חציל, בצל לבן, בצל סגול וקישוא.

לילה

200 גרם של עלי תרד שנאכלו כחטיף. נורא נורא לא טעים.

קופסה של 200 גרם עלי תרד נורא לא טעימים.

30.7. שמונה ימים

אני סוגר את היום השמיני לנס פח הטחינה. הגיע הזמן לסיכום. אז מה השתנה אצלי בגוף? ובכן,
- ירדתי כשישה קילוגרמים
- אני לא רעב. אף פעם, גם לא קצת
- שום דבר לא מפתה אותי, ישבתי מול שוקולדים, חטיפים, בשר... יצאתי לפאבים, שתיתי מים מינרלים וראיתי אנשים סביבי נהנים מבירות ולא הזיז לי בכלל.
- הריצות שלי הפכו למהנות הרבה יותר. כנראה בגלל הירידה במשקל, ואני מניח שכל הכימיקלים שהפסקתי להכניס לגוף שלי עזרו בהיעדרם.

השאלה הגדולה היא, האם באופן כללי אני מרגיש בריא יותר. האם אני מרגיש שונה ברמת החיים הבסיסית שלי. האם אני נושם טוב יותר, האם אני עירני יותר. התשובה היא שאין לי מושג. לפעמים אני מרגיש שכן. לפעמים אני מרגיש סתם רגיל. ואם אחשוב על זה יותר מדי לעומק, אני עלול לכפות על עצמי מסקנה חיובית בנושא. אז אני לא אכפה את זה על עצמי. התשובה לשאלה הזו תוכל להיות "כן" רק כשארגיש את זה באופן כל כך חד משמעי, שלא יהיה לי ספק אפילו. בכל זאת, כולה שמונה ימים. אבל מה שבטוח הוא, שאני מנהל חיים רגילים למדי בלי אורז, איטריות, פסטות, בשר, דגים, ביצים, לחם, גבינות, חלב, קפה, וכל דבר אחר שהסכמתי פעם להגדיר כ"אוכל". וזה בהחלט די מדהים כשחושבים על זה.

בוקר-צהריים
מעט קינואה עם 200 גרם תרד מחוממים במיקרו. אנטי פסטי שהכיל בטטות, בצל, קישואים וחצילים. מגוון ירקות שנשארו מארוחת שישי (גמבה ירוקה, עגבניות, מלפפונים). סברס.

אחה"צ
מנגו, אבטיח.

ערב-לילה
שקית אדממה. סלט שמכיל סלרי, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. קערת סלט ענקית עם גמבות, בצלים, מלפפונים, עגבניות וטחינה אתיופית.

מדי פעם וללא אבחנה - מיץ תפוזים.

29.7. סלט ירוק לאמיצים

בוקר-צהריים
כרגיל, לא ממש אכלתי עד הצהריים. בעיקר בגלל שירקות הם לא ממש משהו שמתחשק לאכול בבוקר. או בצהריים. או ב... בערב... לא חשוב. אז בשעות הצהריים המוקדמות יחסית הכנתי לעצמי סלט אבוקדו שהכיל בתוכו אבוקדו, עגבניות, חסה, בצל, עירית, לימון, שמן זית ומלח ים. במחשבה לאחור - היה אפשר להוסיף שום. היה קצת מבאס. קצת אחר כך הכנתי לעצמי עלי בייבי עם קצת טחינה אתיופית, כרגיל. היה בסדר. בין לבין - סברס ומנגו, ומיץ תפוזים.

אחה"צ-ערב
קצת ענבים, בעיקר.

ערב-לילה
סלט ירוק לאמיצים! החלטתי לקחת את כל הדברים הירוקים שאני לא סובל ולהכין מהם סלט לארוחת שישי. אז קצצתי פטרוזיליה, שמיר, כוסברה וסלרי, ופיזרתי מעל, כמובן, טחינה אתיופית עם מלח, לימון והרבה יותר מדי שום. אחר-כך עשיתי צלחת דומה, רק עם חסה במקום כל הירוק המגעיל הזה. טעמתי קצת מהקינואה שהיתה על השולחן (בערך שתי כפות). בשלב הזה חשבתי לכתוב שהאתגר האמיתי היה להצליח לאכול את הצלחות האלה בארוחת שישי עם כל הבשר והדברים האחרים שהסתובבו שם, אבל האמת המשונה היא שהדברים האלה כבר לא קורצים לי כמו פעם. זאת אומרת, המחשבה על לאכול חטיפים, שוקולד, בשר, אטריות... זה נראה לי נחמד והייתי שמח לטעום מהדברים האלה, אבל זה לא שאני מרגיש שאסון נורא התחולל. יכול להיות שאחרי שלושה שבועות, התפיסה שלי של אוכל מתחילה להשתנות.


פוסט משעמם. חלקם יהיו ככה. תתרגלו, או אל תקראו פה. אני לא הייתי קורא פה במקומכם. זה לא בלוג בשביל אנשים, זה פשוט פחות מעפן מיומן אישי.

28.7. חזרה לשייקים

אוקיי, אחרי יומיים של מנוחה החלטתי לחזור קצת לשייקים. אבל מכיוון שהפעמים הקודמות היו באמת בלתי נסבלות, החלטתי להתחיל בשייק פשוט: מיץ תפוזים סחוט, גזר ונענע. מה יכול להיות רע בזה? הא? אהעהעהעה.

בוקר-צהריים

אני חושב שזה היה היום שבו הבנתי שהבעיה היא לא במצרכים שאני שם בשייק, אלא ברעיון של שייק עצמו. הרי יכולתי לטחון סטייק אנטריקוט צלוי לתוך שייק וזה לא היה טעים. גם שמונה גזרים, מיץ תפוזים וחופן של עלי נענע היו די בלתי נסבלים, כפי שניתן לראות בסרט למעלה. שאר הסרט, אגב, צולם בטעות, אבל חשבתי להשאיר את זה שם. הבהיה המורעבת שלי בשניצלים במיקרוגל היא אמיתית למדי. רק לקראת הסוף הבנתי שהמצלמה עדיין פועלת.

פרט לשייק אכלתי (לא בהכרח בסדר הזה) זרעי פשתן, זרעי דלעת, מנגו, נקטרינה, ענבים, דובדבנים, 200 גרם של תרד חי, והקפצתי על מחבת פטריות עם קצת תרד וקצת חצילים. אמנם בהקפצה הירקות מאבדים חלק מהערכים התזונתיים שלהם, אבל אחרי כמעט שבוע בלי אוכל חם החלטתי שאני חייב את זה לעצמי. לכן הירקות האלה היו בנוסף לאוכל הרגיל שאני אוכל, ולא במקום.

אחה"צ

באדיבות אמא שלי - מגש בתנור עם (מהטעים להכי פחות טעים) פלפל ירוק, בטטות, בצל, חצילים וקישואים. יכול להיות שקצת הגזמתי עם כמויות האוכל ביום הזה, כי אחר כך מצאתי את עצמי שוכב על הספה עם כאב בטן מהגיהנום. יכול גם להיות שאחרי שבוע של אוכל טרי, לגוף שלי היה קשה להסתדר פתאום עם אוכל מבושל.

ערב

אחרי עוד ריצת 5 קילומטר שהוכיחה שהגוף שלי בסה"כ מסתדר עם הדבר הזה שאני עושה לו, אכלתי שתי נקטרינות, מנגו, וחיסלתי שוב קערה שלמה של אדממה (כנראה אחד הדברים היחידים שאני אוכל שממש מכיל חלבונים). החלטתי לעשות הפסקה קלה מהסלט עם טחינה היום, על מנת לא להמאיס את זה על עצמי. בסוף היום ניסיתי לשתות קצת מיץ תפוזים כדי לוודא שהשייק מהבוקר לא הרס עבורי את החוויה. עושה רושם שיהיה בסדר.

27.7. יום מחוץ לבית

אז עד עכשיו הייתי בבית כל היום ולשמור על הדיאטה היה קל ונחמד. אבל היום הגיע הזמן להעלות את הדבר הזה לרמה אחרת לגמרי, ולהתמודד עם אתגרי החיים! תוכניות היום:
1. נסיעה דרומה ופינוי הדירה שלי בקיבוץ גבים
2. סגירת עניינים כספיים אחרונים בקיבוץ
3. משהו שקשור בקולנוע
4. לאכול רק ירקות ופירות בתהליך


היום הזה לא ממש התנהל ב"ארוחות", אלא יותר אכילה בלתי פוסקת תוך כדי שאני עושה דברים. זו היתה ממש ארוחה אחת שלא נגמרת, מהבוקר עד הערב, רק שבמקום לזלול כל היום, אכלתי גזר או אגוזים פעם בחצי שעה - ארבעים דקות.


התעוררתי בערך ב-10 וחצי (אני מתחיל לחשוד שאחד מהסימפטומים של התזונה הזו היא שינת יתר. אופציה נוספת - הגוף שלי מעמיד פנים שאחד מהסימפטומים של התזונה הזו היא שינת יתר, על מנת שיוכל לסבול משינת יתר), וכעבור שעה של גרירת זמן, ישיבה חסרת מעש ועוד דברים חסרי מעש - ניגשתי למטבח. כדי להתחיל את היום באגרוף לפרצוף, אכלתי סלרי שלם. אין מילים שיתארו כמה דוחה הדבר הזה, גם עבור בעל נסיון כמוני. אחר כך בלעתי כמה זרעי פשתן וזרעי דלעת, כרסמתי מנגו, לעסתי נקטרינה, ארזתי בשקית מלא גזרים, שתי גמבות, אגוזי מלך, שקדים ודובדבנים, ויצאתי דרומה. במהלך היום שמחתי לראות שלמרות שגעון התזונה שלי, אני מצליח להתמודד עם האתגרים הפיזיים של פינוי דירה באופן מוצלח. סיימנו את הפינוי בשש בערב, והלכתי לטפל בענייני הקולנוע שלי. עד שמונה בערב חיסלתי את כל מה שהיה בשקית שהבאתי איתי. רעב ומרוצה שמתי פעמיי בחזרה לרחובות (אני לא יודע אם יש תחרות אכילת גזר תוך כדי נהיגה איפשהו, אבל אם יש, אשמח לדעת). בבית חיסלתי קערה מפתיעה בגודלה של (שימו לב) פטרוזיליה, שמיר וסלרי עם עיסת טחינה. אחר כך אכלתי את הסלט הענקי המסורתי, שהפעם הכיל ארבע עגבניות, ארבעה מלפפונים, כחצי ראש חסה, גמבה אדומה, גמבה כתומה (או צהובה? כבר לא זוכר), חצי גמבה ירוקה, בצל לבן, בצל סגול, בצל ירוק - וכמובן, טחינה אתיופית עם שום, לימון ומלח ים.


אני מתחיל לחשוד שהסלט-עם-טחינה הולך להמאס עלי. מחר אנסה ירקות בתנור. בנוסף, היום אין גם תמונה. כצפוי, ההשקעה שלי בבלוג הזה מצטמצמת, אבל אני בטוח שהרנסנס יגיע בקרוב.

26.7. יום בלי שייקים

החלטתי לתת קצת מנוחה לעניין השייקים היום, ולנסות למצוא דרך אנושית יותר להכניס לתוך הגוף שלי את כמות הירקות העצומה שהוא זקוק לו. הבעות הגועל שלי בסרטונים הן לא לשם הגזמה, להפך. אני מנסה להצניע. הטעם והמרקם הוא באמת בלתי נסבל. אז הוצאתי מהמקרר כרבע קילו של תרד, פיזרתי מעל כמון, עירבבתי הכל עם חילבה, אכלתי הכל ותהיתי שמא לא היה עדיף לי לקחת את הדבר הארור ולנסות לדחוף אותו לגוף דרך העינים, במקום. מגעיל נורא. שאר היום היה סטנדרטי יחסית, רק בכמויות עצומות:

צהריים (בבוקר אכלתי רק זרעי דלעת)
כמו שאמרתי, תרד שהרסתי. אכלתי גם שלושה חצאי גמבה (אדומה, ירוקה וצהובה - שאריות מאתמול), מספר רב של עלי כרוב, ועוד סלט כרוב עם לימון שנשאר במקרר. קינחתי עם המון סלק חתוך עם סלרי.

אחה"צ
שני גזרים, קצת זרעי פשתן ומנגו.

לפנות ערב
שקית שלמה של אדממה

ערב-לילה
שזיף צהוב. אבוקדו עם עירית, לימון, אגוזי מלך והמון עלי בייבי (שהרסו את האבוקדו לגמרי), ולבסוף סלט עצום שהכיל (שימו לב!) שלוש עגבניות, שלושה מלפפונים, ראש שלם של חסה, בצל לבן ובצל סגול. כמובן, בתוספת טחינה אתיופית עם שום, לימון ומלח. הדבר הזה ממאן להמאס עלי (אם כי לקראת הסוף ממש חיכיתי שהסלט יגמר).


בערך בשעה 20:30 יצאתי לריצה. הפעם ניסיתי לקחת את הזמן, לרוץ לאט ולמרחק גדול יותר. אני חייב לומר שהופתעתי. רצתי חמישה קילומטרים. אמנם בכמעט חצי שעה, אבל בכל זאת, חמישה קילומטרים של ריצה כשאני סוגר יום רביעי על ירקות ומעט פירות.

גיליתי שלא מדובר רק באתגר פיזי, אלא גם באתגר נפשי. ולא רק בגלל העניין הפשוט של "בא לי סטייק עכשיו". זה עובר אחרי כמה זמן. לא שלא בא לי סטייק, אני פשוט כל כך עמוק בתוך הטבעונות כרגע שהמחשבה לא עולה לראש. אני בקושי מסוגל לדמיין סטייק, או להזכר מה הטעם שלו. יותר מזה - אני שבע כמעט כל הזמן, כי אני אוכל בכמויות מטורפות.

הקושי הוא הפחד שאני עושה משהו לא טוב לגוף שלי. אני אמנם דואג לקבל מספיק פחמימות, סוכרים וחומצות אמינו, אבל אין ספק שמדובר בשינוי קיצוני. התחושה היא מאוד מאוד מוזרה ולא טבעית. נסו לדמיין שאתם מתחת למים, בלי בלון חמצן, בלי יכולת לנשום, ומשום מה אתם מרגישים בסדר עם זה. עובר יום, עוברים יומיים, ואתם עדיין לא מרגישים צורך להוציא את הראש מהמים ולנשום. ככה אני מרגיש כבר ארבעה ימים. אני לא מרגיש שאני אוכל. ועדיין, אני לא מרגיש צורך להוציא את הראש מהסלט ולאכול "אוכל אמיתי". מאוד מוזר.

דמיינו את הקערה עולה על גדותיה בסלט. חוסל תוך 20 דקות.

25.7. גזר, חסה, תרד, סלרי וזרעי פשתן

יום שני, 25.07.11. יום שהתחיל מגעיל במיוחד.

בוקר-צהריים
אולי השייק המגעיל ביותר עד כה! ראש שלם של חסה, קרוב לחצי קילו תרד, סלרי (נראה לי ששוב קראתי לזה כוסברה. לא שזה משנה יותר מדי, מגעיל זה מגעיל), גזר, פטרוזיליה וזרעי פשתן. תוך כדי, כרסמתי זרעי דלעת על מנת להפיג את הכאב. אחר-כך, זללתי שקית שלמה של אדממה.

אחה"צ
מנגו, ואחר כך עלי בייבי, חסה, וקצת בצל עם טחינה אורגנית מעורבבת עם שום וכמון.

ערב-לילה
תפוח, וכמה שעות אחר-כך סלט עם שלושה מלפפונים, שתי עגבניות, חצי גמבה אדומה, חצי גמבה ירוקה, חצי גמבה צהובה, הרבה חסה, שני בצלים סגולים, עירית, והרבה טחינה עם שום וכמון.


יום שלישי רק על ירקות וקצת פירות, והצלחתי אפילו לרוץ שלושה קילומטרים. עדיין אין עדויות שהגוף שלי מתפרק. רופאים אומרים שלא כדאי להשאר על הדיאטה הזו יותר משלושה ימים. מחר נראה אם ולמה.

24.7. פלפל ירוק, גזר, סלרי, פטרוזיליה, שמיר וזרעי פשתן

יום ראשון, 24.07.11. יום שהתחיל מגעיל במיוחד.

בוקר
אחרי אכילת המנגו המסורתית, הכנתי ליטר וחצי שייק של פלפל ירוק, גזר, סלרי (יכול להיות שאיפשהו בוידאו בלבלתי סלרי עם כוסברה, אבל אני לא בטוח), פטרוזיליה, שמיר וזרעי פשתן.

צהריים
מסתבר שיש סוג של טחינה אתיופית שאמורה להיות גם מעולה וגם טעימה לאללה. אז הכנתי לעצמי קערת סלט ממלפפון, המון חסה, 2 עגבניות, גמבה צהובה, גמבה אדומה, בצל סגול, בצל לבן ועירית, ועליה שפכתי טחינה אתיופית שערבבתי עם מים ושום. היה מעולה.

ערב
החלטתי להכין שייק פחות גרוע הפעם: שני אגסים (לא מאוד בשלים) קפואים, שני תפוחים קפואים, וחתיכות מנגו קפוא. בשביל הבריא הוספתי קולורבי שלם, וכמובן פטרוזיליה. למרבה הפלא, השייק יצא דוחה להפליא. זה היה הרגע שבו נזכרתי שאגסים לא מספיק בשלים זה דבר די מגעיל.

לילה
אדממה. מסתבר שעבור מי שאוכל רק ירוק, אדממה יכולה להיות יותר מפתה מצ'יפס.

בין לבין
המון זרעי דלעת (כמו גרעיני דלעת, רק לא קלויים ופחות טעימים). כעקרון אני אמור לאכול גם אגוזי מלך כדי לשמור על רמה כלשהי של חומציות בגוף, אבל אני במחסור אגוזים כרגע.


התחלתי לחקור קצת בנושא תזונה ירוקה. לבדוק אם באמת אפשר לחיות על דבר כזה. ברוב המקומות, "דיאטות ירוקות" (כלומר, כאלה שמתבססות *רק* על פירות וירקות) מומלצות ללא יותר משלושה ימים. אני סוגר עכשיו יום שני ברציפות. כנראה שעדיף לעשות את הניסוי הזה תוך כדי בדיקות דם פעם בשבוע.

23.7. מלפפון, חסה, אבטיח, מנגו ובננה

יום שבת, 23/07/11. כעבור שבועיים שבהם אכלתי רק פירות, ירקות, אגוזים וקטניות (והורדתי חמישה קילוגרמים על הדרך), החלטתי לקחת את המהלך צעד אחד קדימה ולהוריד לחלוטין את הקטניות. המשמעות - לא עוד אורז מלא, לא עוד שעועית ולא עוד לחם שיפון. בעיקר ירקות, וקצת פחות פירות.


מכיוון שכמות הירקות שאני צריך לאכול כדי לשרוד ככה היא עצומה, הוחלט שבמקום לבזבז זמן מיותר בהכנת סלטים, אצמצם את התזונה שלי כמעט לחלוטין לשייקים ירוקים, שמכילים בתוכם ערבובים לא טהורים כמו זה שמתואר כאן למעלה בכותרת. מדי פעם, כדי לשמור על השפיות, אוכל סלט עם טחינה.

זו לא משימה קלה לביצוע. אז החלטתי לפתוח בלוג פומבי שבו אתעד את התקדמותה, וכך גם אהיה חייב לבצע אותה בהצלחה כי אחרת אצא טמבל באינטרנט. וכעת - וידאו מספר 1!