יום שישי, 12 באוגוסט 2011

11.8. סוף בשר

בוקר-צהריים
קרוב ל-2 ליטר של שייק עם חסה, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, סלרי, שתי בננות ומנגו. היה נסבל.
אגוזי מלך

ערב-לילה
לקראת שעות הערב החלטתי לאכול בשר היום. לא החלטתי להפסיק את התזונה הזו, או לחזור לאיך שהייתי אוכל פעם, אלא פשוט לנסות להוסיף בשר פעם בכמה זמן, ולראות אם בטווח הארוך זה עוזר לי להפסיק להרגיש כל כך חלש. זו היתה חוויה משונה. הגעתי עם גיא ואביאל לברוהאוס ברוטשילד, שם הזמנתי פרגיות בצלחת עם ירקות מבושלים, ותומר, חבר מהלימודים שממלצר שם, הגיש לנו צלחת כנפיים על חשבון הבית. תיעדנו את האירוע. היה מאוד, מאוד מאוד מוזר לאכול בשר שוב.



אני חושב שזה גם יהיה זמן טוב לעשות הפסקה בבלוג. גם בגלל שברגע שאכלתי בשר פעם אחת, זו תחילת התהליך להפוך את התזונה הזו לחלק מהחיים הנורמליים שלי ולא לניסוי מטורף אחד גדול שראוי לבלוג אינטרנטי. וגם בגלל שהעדכון היומי פה מתחיל להציק לי. אני חושב שהדבר הכי חשוב מבחינתי יהיה לא להדרדר חזרה לתזונה רגילה לגמרי, ברגע שנפרץ הסכר. הרעיון הוא בסופו של דבר למצוא תפריט שיהיה גם בריא בצורה מגוחכת וגם נסבל עבור בני אדם, וזה יקח עוד זמן. אני מניח שאעדכן פה בעוד חודש-חודשיים ונראה ממה תהיה מורכבת התזונה שלי עד אז ואיך ארגיש. אז... עד אז, וזה.

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

10.8. נסיעה לבנימינה

בוקר
שני ענבים ונקטרינה.

צהריים
בשעה 15:00 יצאתי לנסיעה ארוכה לבנימינה, ומיד מצאתי את עצמי נכנס לYellow על מנת לקנות לעצמי תפוח באריזה אישית (!!!), קופסה קטנה של ענבים, וליטר של מיץ תפוזים סחוט, שעלה כ-17 (!) שקל. מצד שני, חצי ליטר בירה לפעמים עולה פי שתיים מזה ואנשים לא עושים מזה עניין, אז שיהיה.

אחה"צ
בערך בשעה 16:30 הגעתי לבנימינה. עצרתי ב"קפה יסמין" בבנימינה, שם אכלתי סלט לא רע בכלל - ולמרבה ההפתעה גם היתה להם טחינה משומשום מלא. הסלט אמנם הכיל צנוניות, אבל אישרתי את זה לעצמי.

ערב
בסביבות השעה 21:30 יצאתי מבנימינה לכיוון תל-אביב. בדרך מצאתי את עצמי גווע ברעב, אז עצרתי באיזו שווארמיה איומה בתחנת דלק על כביש 4 ליד בני ברק. המקום היה מפוצץ בחרדים, אולי מאה כאלה, עשרים מתוכם עמדו בתור. אחרי רבע שעה שבה חלפו על פני אולי 40 לאפות עם סטייק, ביקשתי מהמוכר שיארגן לי סלט ירקות עם כרוב ופטרוזיליה בצלחת חד פעמית. טרפתי אותה באוטו כמו מטורף.

לילה
ישבתי עם טל ומיכל ב-223 בדינזגוף, שם כעבור 15 דקות עדיין לא הגיעה צלחת הירקות המאודים שהזמנתי. בדיוק אז ראיתי מלצרית חולפת על פני עם צלוחית קטנה עם שעועית ירוקה. ביקשתי מהמלצרית להחליף את המנה שלי במנה ההיא, והיא אמרה שאין בעיה והיא תבטל את המנה שהזמנתי. חישוב פשוט - אם אחרי רבע שעה המלצרית מסכימה "לבטל" את המנה שהזמנת, סימן שעדיין לא התחילו להכין אותה, מה שאומר שהיא שכחה להזמין אותה מלכתחילה. אחרי עוד פרק זמן שערורייתי הגיעה המנה, צלוחית עם שעועית ירוקה ושום, שהיתה די טעימה. אחר-כך התברר לי המחיר השערורייתי: 27 שקלים. על צלוחית מהסוג שמקבלים כחלק ממגוון סלטים חינמיים במסעדות. הבהרתי למארחת שעברה במקום שזה מחיר מטורף, וביקשתי שתעביר את התלונה בנוסח הזה לבעלים. מישהו צריך להבין שכשמישהו מזמין ירקות בפאב, כנראה שהוא נמצא במצב עדין וכדאי לא לעצבן אותו עם מחירים חסרי הגיון. אחר-כך קיבלנו שתי צלוחיות, באחת מהן היו ירקות מוחמצים שהסכמתי לאכול בלי לשאול יותר מדי שאלות.

מאוחר יותר בלילה
מנגו, ענבים, נקטרינה, אגוזי מלך ושקדים.

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

9.8. צריך עוד אוכל

הצלחתי לסיים את כל האוכל שיש לי בבית. פרט לשני כרובים, מספר מלפפונים, עגבניות וגמבות - חיסלתי הכל. מחר יהיה מלאי חדש. אני תוהה אם אצליח להחזיק ככה מעמד עד החמישי באוקטובר. לעזאזל, אני תוהה אם אחזיק מעמד עד מחר.
בדקתי את המשקל שלי היום - 87.5 קילוגרם. זה אומר שב-28 יום הורדתי 8.1 קילו, ואני רחוק חצי קילו מ-BMI מושלם. די מגניב. אם מישהו קורא את הבלוג הזה כדי לקבל עצות איך להרזות - קחו בחשבון שאני גם רץ חמישה קילומטרים 3-4 פעמים בשבוע.

בוקר-צהריים
פלח אחרון של אבטיח.
שייק דוחה עמוס בזרעי דלעת, פטרוזיליה, שמיר, 2 סלרי וכנראה שגם כוסברה, לעולם לא אדע. החלטתי להוסיף קצת מלח לשייק. רעיון לא רע. רק חבל ששמתי פי ארבע ממה שסביר.
סלט מורכב מארבעה מלפפונים, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, וטחינה אתיופית עם שום.

אחה"צ
ישבתי בבלאק ואכלתי סלט עם כרוב ועוד כמה דברים ששכחתי כי הם היו לא טעימים. מה שכן, לא דיגדג לי בכלל להזמין בשר.
אבוקדו עם אגוזי מלך.
שקדים.

ערב
שני שזיפים צהובים.
פולי אדממה.

לילה
שני גזרים

יום שני, 8 באוגוסט 2011

8.8. ירקות זה לא אוכל

הגוף שלי ממשיך למרוד. עם זאת, היום בהחלט פחות רע מאתמול. גם מבחינת החולשה וגם מבחינת הרעב.

בוקר
שלושה גזרים. פלפל ירוק. שייק מגעיל של כוסברה, פטרוזיליה ושמיר.

אחה"צ
המון אבטיח. סלט של ארבעה מלפפונים ופלפל ירוק, עם טחינה אתיופית ושום.

ערב
תפוח. אחרי הריצה אכלתי שקית של אדממה.


מרגיש לי כאילו לא אכלתי היום כלום. ואיכשהו אני די בסדר עם זה. מוזר. יום אחד אני אוכל כזה סטייק ענק, שאני לא אדע מאיפה זה בא לי.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

7.8. נסיונות אחרונים לשרוד

היום מצאתי את עצמי מרתיח מים לקפה, ובסוף משתמש בהם בשביל להכין טחינה. כמעט ונשברתי. פרט לזה:

בוקר
שוב קמתי עייף וחלש. אכלתי כשלושים טון של אבטיח.

צהריים
שייק מלא בתרד, שמיר, סלרי ופטרוזיליה. אולי נקלעה לשם גם כוסברה. כמות נכבדת של מרק שעועית. שלושה ראשי ברוקולי מאודים במחבת.

אחה"צ
שזיף צהוב אחד או שניים. פלפל ירוק ועגבניה עם טחינה אתיופית ושום. אבוקדו (מעוך בתוך צלחת).

ערב
אורז מלא (משהו שלא אכלתי כבר המון זמן, במסגרת הנסיונות שלי לשחרר זכויות מסוימות לגוף שלי לפני שהמרד הזה שהוא התחיל יביא לתלייתי בכיכר העיר) עם בצל לבן, פטרוזיליה, כורכום וכמון.

6.8. תחילת השבוע השלישי

עבר יותר מחודש מאז שאכלתי משהו שהוא לא ירק או קטניה בפעם האחרונה. לפני שבועיים החלטתי להחמיר ולהוריד גם קטניות. בסופ"ש האחרון, לאחר כמה ימים מאוד קשים, החלטתי להחזיר קצת את הקטניות. אכלתי ארבע פרוסות של לחם משיפון מלא, ובימים האחרונים הוספתי לעניין גם מרק שעועית. אבל זה לא מספיק. הגוף שלי מתחיל להתעצבן.

לא שתיתי קפה או אלכוהול כמעט חודשיים. אני קם עייף בכל בוקר ונופל מרוסק למיטה. בימים האחרונים הפסקתי גם עם הירקות המגעילים. אני מנסה להשאיר את עצמי חי על ירקות סטנדרטים ובעיקר הרבה פירות. פטרוזיליה, תרד, חסה, סלרי, לכל אלה אני כבר לא מסוגל להתקרב. התחושה היא שאלא אם כן יקרה משהו דרסטי, אני לא אצליח להחזיק ככה עוד הרבה זמן. נחכה לפגישה עם התזנואית ונחליט מה לעשות. בינתיים:

בוקר/צהריים
סברס, מלון, מרק שעועית.

אחה"צ
תפוח.

ערב
אבטיח, מנגו, פולי סויה, אנטי פסטי, סלט ירקות עם מלפפונים, עגבניות, גמבה ובצל.

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

5.8. עוד יום כזה

בוקר-צהריים
את היום פתחתי בסלט ירוק שהכיל מלפפונים, חסה, בצל ירוק, עלי תרד וטחינה אתיופית עם שום. הערה לעצמי - להבא, לא לאכול את הגבעול של התרד, רק את העלים. גועל נפש. ניסיתי גם לאכול ברוקולי חי. לא עוד.

אחה"צ
בעיקר פירות - אבטיח, סברס, מנגו, ענבים.

ערב
אנטיפסטי (בטטה, בצל לבן, בצל סגול, קישואים, גמבה אדומה, פלפל ירוק, חצילים) ומרק שעועית.

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

4.8. החיים הבלתי נסבלים של אביתר חלימי

את יום חמישי הרביעי באוגוסט 2011 העברתי במספר פגישות בתל-אביב, שהובילו לכך שחלק נכבד מהיום העברתי בבתי קפה.

בוקר
מיץ גזר בקפה ג'ו בתל-אביב.

צהריים
סלט ירוק (ללא עגבניות) בארומה.

ערב
חזרה הביתה - שזיף צהוב, המון ענבים, מנגו, והשייק הזה, שהכיל פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, תרד ובננות, והתברר כלא נורא בכלל:

לילה
מאוחר יותר באותו יום, אחרי ריצת 5 ק"מ די קשה ויציאה עם ליאת ודותן לבאולינג שבה נאלצתי להתקל בשייקים, פיצות, פופקורן וצ'יפס, אכלתי סלט ירוק בארומה, שעלה 37 שקלים (!!!) ונראה יותר כמו סלט קטן שמגיע לצד ארוחה בשרית עצומה. שאלתי את המלצרית מה העניין עם הכמות המגוחכת, והיא הסבירה שזה כמו מנת פתיחה. שאלתי "אם כך, למה המנה לא מופיעה במנות הפתיחה בתפריט אלא בסלטים?", והיא פחות או יותר אמרה שזה בגלל שהיא גם סלט. אז שילמתי 37 שקלים וחזרתי הביתה רעב.

ההדרדרות המסוימת במצב הגופני שלי ממשיכה. אני בעיקר מרגיש חלש ורעב כל הזמן, שזה מוזר כי לא ממש שיניתי שום דבר בתזונה שלי. יכול להיות שהגוף שלי מתחיל להבין שאני מתכוון להמשיך עם הדבר הזה יותר משבועיים, ומתחיל להתעצבן.

החלטתי לשים לעצמי דדליין לעוד חודשיים - החמישי באוקטובר. עד אז אני מניח שיוכלו להיות עוד שינויים בתזונה בהתאם למצב שלי או לבדיקות הדם שאעבור, אבל כעקרון החמישי באוקטובר הוא היום שבו אני מתכנן להחזיר כמה דברים לתזונה שלי - בין השאר ביצים, טונה, וחזה עוף. כמובן שהכל תלוי בהשפעה החיובית או השלילית שתהיה לתקופה הזו עלי.

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

3.8. רעב

בוקר (צהריים)
את הצהריים של היום פתחתי עם שייק בריאות שקניתי בשייקיה תל-אביבית, שהכיל - למיטב זכרוני - סלק, בננה, פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים. היה פחות טוב מהשייק של אתמול, אבל עדיין טעים מאוד.

אחה"צ
אחה"צ אכלתי שלושה גזרים, ומאוחר יותר מצאתי עוד מקום של שייקים, וקניתי לעצמי שייק שהכיל סלרי, תפוח, גזר, ועוד דברים. היה לא משהו בכלל. בין לבין אכלתי גם אגוזי מלך וזרעי דלעת.

ערב
את הערב סיימתי עם סלט שהכיל שלושה מלפפונים, ראש חסה, בצל לבן, ושלושה בצלים ירוקים - עם טחינה אתיופית מעורבבת עם שום. עשיתי גם שייק בייתי נוסף ומגעיל שהכיל שמיר, פטרוזיליה, כוסברה וגזר. מאוחר יותר אכלתי מנגו.


אני חושב שזה היה היום הכי קשה עד עכשיו. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, התחלתי להרגיש רעב. ממש רעב. מעבר לרעב, חזר אלי פתאום גם החשק הכללי לאוכל של ממש. ובאוכל של ממש אני מתכוון אפילו לקרקרים. אבל גם לשניצל, למשל. זו הפעם הראשונה מזה 11 ימים שבה אני הולך לישון בתחושת רעב מציקה. אני תוהה אם זה משהו שיחלוף או יחמיר.

עדכון, 01:25: טוב, הבנתי שאני לא הולך להצליח להרדם עם תחושת הרעב הזו, אז החלטתי על פשרה וחיממתי ארבע פרוסות לחם שיפון מלא, ואכלתי אותן עם אבוקדו. לחם משיפון מלא נמצא אצלי יחד עם שעועית ברשימת ה"אפשר לאכול פעם בהרבה זמן". עד עכשיו לא מצאתי סיבה לאכול משהו מהדברים האלה, אבל אין ספק שזו היתה חייבת להיות הפעם בהרבה זמן שלי.

2.8. עוד יום בחוץ

בוקר-צהריים
את הבוקר ה-11 למלחמה שלי נגד אוכל פתחתי עם הצעת עבודה פתאומית לראיין אנשים עבור ערוץ 2 בנהריה, חיפה ונתניה. הספקתי לאכול מעט ירקות אנטיפסטי, לארוז שלושה גזרים, גמבה ופלפל ירוק ולצאת לדרך.

אחה"צ-ערב
שלושה גזרים וגמבה. על הפלפל הירוק ויתרתי.

לילה
לקראת השעה 23:00 הגעתי מורעב לתל-אביב, ומצאתי את עצמי ב"בודהה בורגרס", מקום שמגיש אוכל לטבעונים. ביקשתי מהמוכרת שתכין לי שייק ירוק עם פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים שמפאת העדכון המאוחר אני באמת כבר לא זוכר. היא הכינה לי קנקן של ליטר, שהאמת שהיה פשוט מעולה. מסתבר ששייקים זה פשוט משהו שצריך לדעת להכין. אחר-כך הזמנתי גם סלט גדול שהורכב ממגוון גדול של ירקות, יחד עם טחינה ירוקה. גם, היה מצוין.

אחד החלקים הקשים ביום היו כשקפצתי לקנות פלאפל לצלם שהצטוות אלי (לא, לא ברור לי למה הוא לא יכל ללכת לקנות לעצמו). לעמוד בדוכן הפלאפל ולתאר למוכרת איך אני רוצה את הפיתות, כשאני יודע שאני לא אוכל לאכול אותן או לקנות לעצמי... זה היה די קשה.

פרט לזה, ומכיוון שלא אכלתי יותר מדי ביום הזה - אין הרבה מה לפרט.

יום שני, 1 באוגוסט 2011

1.8 מהיר, עצבני ומגעיל

בוקר-צהריים
את הבוקר-צהריים הזה פתחתי עם פלח עצום של אבטיח, זרעי פשתן וקצת זרעי דלעת. אחר כך הכנתי לעצמי סלט ירוק שהכיל ארבעה מלפפונים, פלפל ירוק, נענע (טעות קשה), סלרי, שלושה בצלים ירוקים, אבוקדו (עוד טעות קשה), טחינה אתיופית מעורבבת עם שום ולימון, לימון, מלח ים ופלפל. יצא מגעיל כמו שזה נראה. אבל אכלתי הכל.


אחה"צ
עוד פלח עצום של אבטיח, מנגו.

ערב
פתחתי את המקרר ומצאתי כמה שקיות חדשות של כוסברה, שמיר, פטרוזיליה וחסה. החלטתי לקחת כמות נכבדת ולדחוף אותן לתוך מיקסר כמה שיותר מהר, לפני שאתחרט. החלטתי לרדת בימים האחרונים מכל נושא השייקים, שהיו באמת בלתי נסבלים, אבל אמרתי לעצמי - יאללה, נעשה עוד אחד בלי לחשוב יותר מדי. ואז התברר לי, שכשאני עושה שייק רק עם ארבעת ה(ירקות? צמחים?) הללו, ובלי יותר מדי מים - יוצאת כמות קטנה באופן מפתיע, ואפילו די נסבלת. אני חושב שאנסה לחזור לשייקים.


אחרי האירוע הקולינרי האיום הזה, החלטתי לעשות לעצמי טובה - לקחת סלסלה שלמה של פטריות טריות ולחמם על מחבת, בלי שמן. בהתחלה זה היה נחמד. בערך אחרי הפטריה העשירית הבנתי שחיממתי הרבה יותר מדי פטריות. אבל בכל זאת, אכלתי את כולן. את הבחילה שנוצרה מהפטריות (יחד עם הטעם הרע שנותר מהשייק) הרגשתי היטב בריצת ה-5 קילומטר שלי, כשעה מאוחר יותר.

ערב-לילה
כשחזרתי מהריצה, אכלתי מיד שקית שלמה של פולי אדממה מחוממים במיקרו, מנת החלבון העיקרית שלי. אחר כך אכלתי שלושה גזרים, ולבסוף - צלחת של ירקות אנטיפסטי שחיממתי.

בסה"כ אני מרוצה מהתזונה שלי היום. היא היתה מאוד ירוקה, וזה משהו שאני חושב שקצת פספסתי בזמן האחרון. לא סתם "לאכול ירקות", אלא לאכול ירקות ירוקים. מה שכן, אני חושב שאני מגזים באכילת הפירות. אני אוכל יותר מדי פירות, ובאופן כללי - כמה שזה ישמע מצחיק - אני חושב שאני אוכל יותר מדי. בכל פעם שאני נתקף רעב אני אוכל פרי, כשלמעשה מה שאני צריך לעשות זה לנצל את ההזדמנות בשביל לשתות מים או לאכול עוד ירקות, עדיף ירוקים.

מתחזקים אצלי געגועים לאוכל של פעם. בעיקר אוכל חם, שמאוד חסר לי, אבל גם "אוכל של בית" באופן כללי. אוכל כמקור לנוסטלגיה. מצחיק, פעם כשהייתי מפנטז על אוכל - בימי כיפור וכיו"ב - הייתי מפנטז על סטייקים עסיסיים. היום אני יודע שהדבר הראשון שהייתי רוצה לאכול הוא פיתה עם גבינה וחביתה, או פסטה בצורת צדפות שאמא שלי מכינה.