4.8. החיים הבלתי נסבלים של אביתר חלימי

את יום חמישי הרביעי באוגוסט 2011 העברתי במספר פגישות בתל-אביב, שהובילו לכך שחלק נכבד מהיום העברתי בבתי קפה.

בוקר
מיץ גזר בקפה ג'ו בתל-אביב.

צהריים
סלט ירוק (ללא עגבניות) בארומה.

ערב
חזרה הביתה - שזיף צהוב, המון ענבים, מנגו, והשייק הזה, שהכיל פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, תרד ובננות, והתברר כלא נורא בכלל:

לילה
מאוחר יותר באותו יום, אחרי ריצת 5 ק"מ די קשה ויציאה עם ליאת ודותן לבאולינג שבה נאלצתי להתקל בשייקים, פיצות, פופקורן וצ'יפס, אכלתי סלט ירוק בארומה, שעלה 37 שקלים (!!!) ונראה יותר כמו סלט קטן שמגיע לצד ארוחה בשרית עצומה. שאלתי את המלצרית מה העניין עם הכמות המגוחכת, והיא הסבירה שזה כמו מנת פתיחה. שאלתי "אם כך, למה המנה לא מופיעה במנות הפתיחה בתפריט אלא בסלטים?", והיא פחות או יותר אמרה שזה בגלל שהיא גם סלט. אז שילמתי 37 שקלים וחזרתי הביתה רעב.

ההדרדרות המסוימת במצב הגופני שלי ממשיכה. אני בעיקר מרגיש חלש ורעב כל הזמן, שזה מוזר כי לא ממש שיניתי שום דבר בתזונה שלי. יכול להיות שהגוף שלי מתחיל להבין שאני מתכוון להמשיך עם הדבר הזה יותר משבועיים, ומתחיל להתעצבן.

החלטתי לשים לעצמי דדליין לעוד חודשיים - החמישי באוקטובר. עד אז אני מניח שיוכלו להיות עוד שינויים בתזונה בהתאם למצב שלי או לבדיקות הדם שאעבור, אבל כעקרון החמישי באוקטובר הוא היום שבו אני מתכנן להחזיר כמה דברים לתזונה שלי - בין השאר ביצים, טונה, וחזה עוף. כמובן שהכל תלוי בהשפעה החיובית או השלילית שתהיה לתקופה הזו עלי.

3.8. רעב

בוקר (צהריים)
את הצהריים של היום פתחתי עם שייק בריאות שקניתי בשייקיה תל-אביבית, שהכיל - למיטב זכרוני - סלק, בננה, פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים. היה פחות טוב מהשייק של אתמול, אבל עדיין טעים מאוד.

אחה"צ
אחה"צ אכלתי שלושה גזרים, ומאוחר יותר מצאתי עוד מקום של שייקים, וקניתי לעצמי שייק שהכיל סלרי, תפוח, גזר, ועוד דברים. היה לא משהו בכלל. בין לבין אכלתי גם אגוזי מלך וזרעי דלעת.

ערב
את הערב סיימתי עם סלט שהכיל שלושה מלפפונים, ראש חסה, בצל לבן, ושלושה בצלים ירוקים - עם טחינה אתיופית מעורבבת עם שום. עשיתי גם שייק בייתי נוסף ומגעיל שהכיל שמיר, פטרוזיליה, כוסברה וגזר. מאוחר יותר אכלתי מנגו.


אני חושב שזה היה היום הכי קשה עד עכשיו. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, התחלתי להרגיש רעב. ממש רעב. מעבר לרעב, חזר אלי פתאום גם החשק הכללי לאוכל של ממש. ובאוכל של ממש אני מתכוון אפילו לקרקרים. אבל גם לשניצל, למשל. זו הפעם הראשונה מזה 11 ימים שבה אני הולך לישון בתחושת רעב מציקה. אני תוהה אם זה משהו שיחלוף או יחמיר.

עדכון, 01:25: טוב, הבנתי שאני לא הולך להצליח להרדם עם תחושת הרעב הזו, אז החלטתי על פשרה וחיממתי ארבע פרוסות לחם שיפון מלא, ואכלתי אותן עם אבוקדו. לחם משיפון מלא נמצא אצלי יחד עם שעועית ברשימת ה"אפשר לאכול פעם בהרבה זמן". עד עכשיו לא מצאתי סיבה לאכול משהו מהדברים האלה, אבל אין ספק שזו היתה חייבת להיות הפעם בהרבה זמן שלי.

2.8. עוד יום בחוץ

בוקר-צהריים
את הבוקר ה-11 למלחמה שלי נגד אוכל פתחתי עם הצעת עבודה פתאומית לראיין אנשים עבור ערוץ 2 בנהריה, חיפה ונתניה. הספקתי לאכול מעט ירקות אנטיפסטי, לארוז שלושה גזרים, גמבה ופלפל ירוק ולצאת לדרך.

אחה"צ-ערב
שלושה גזרים וגמבה. על הפלפל הירוק ויתרתי.

לילה
לקראת השעה 23:00 הגעתי מורעב לתל-אביב, ומצאתי את עצמי ב"בודהה בורגרס", מקום שמגיש אוכל לטבעונים. ביקשתי מהמוכרת שתכין לי שייק ירוק עם פטרוזיליה ועוד כל מיני דברים שמפאת העדכון המאוחר אני באמת כבר לא זוכר. היא הכינה לי קנקן של ליטר, שהאמת שהיה פשוט מעולה. מסתבר ששייקים זה פשוט משהו שצריך לדעת להכין. אחר-כך הזמנתי גם סלט גדול שהורכב ממגוון גדול של ירקות, יחד עם טחינה ירוקה. גם, היה מצוין.

אחד החלקים הקשים ביום היו כשקפצתי לקנות פלאפל לצלם שהצטוות אלי (לא, לא ברור לי למה הוא לא יכל ללכת לקנות לעצמו). לעמוד בדוכן הפלאפל ולתאר למוכרת איך אני רוצה את הפיתות, כשאני יודע שאני לא אוכל לאכול אותן או לקנות לעצמי... זה היה די קשה.

פרט לזה, ומכיוון שלא אכלתי יותר מדי ביום הזה - אין הרבה מה לפרט.

1.8 מהיר, עצבני ומגעיל

בוקר-צהריים
את הבוקר-צהריים הזה פתחתי עם פלח עצום של אבטיח, זרעי פשתן וקצת זרעי דלעת. אחר כך הכנתי לעצמי סלט ירוק שהכיל ארבעה מלפפונים, פלפל ירוק, נענע (טעות קשה), סלרי, שלושה בצלים ירוקים, אבוקדו (עוד טעות קשה), טחינה אתיופית מעורבבת עם שום ולימון, לימון, מלח ים ופלפל. יצא מגעיל כמו שזה נראה. אבל אכלתי הכל.

אחה"צ

עוד פלח עצום של אבטיח, מנגו.

ערב

פתחתי את המקרר ומצאתי כמה שקיות חדשות של כוסברה, שמיר, פטרוזיליה וחסה. החלטתי לקחת כמות נכבדת ולדחוף אותן לתוך מיקסר כמה שיותר מהר, לפני שאתחרט. החלטתי לרדת בימים האחרונים מכל נושא השייקים, שהיו באמת בלתי נסבלים, אבל אמרתי לעצמי - יאללה, נעשה עוד אחד בלי לחשוב יותר מדי. ואז התברר לי, שכשאני עושה שייק רק עם ארבעת ה(ירקות? צמחים?) הללו, ובלי יותר מדי מים - יוצאת כמות קטנה באופן מפתיע, ואפילו די נסבלת. אני חושב שאנסה לחזור לשייקים.

אחרי האירוע הקולינרי האיום הזה, החלטתי לעשות לעצמי טובה - לקחת סלסלה שלמה של פטריות טריות ולחמם על מחבת, בלי שמן. בהתחלה זה היה נחמד. בערך אחרי הפטריה העשירית הבנתי שחיממתי הרבה יותר מדי פטריות. אבל בכל זאת, אכלתי את כולן. את הבחילה שנוצרה מהפטריות (יחד עם הטעם הרע שנותר מהשייק) הרגשתי היטב בריצת ה-5 קילומטר שלי, כשעה מאוחר יותר.

ערב-לילה

כשחזרתי מהריצה, אכלתי מיד שקית שלמה של פולי אדממה מחוממים במיקרו, מנת החלבון העיקרית שלי. אחר כך אכלתי שלושה גזרים, ולבסוף - צלחת של ירקות אנטיפסטי שחיממתי.

בסה"כ אני מרוצה מהתזונה שלי היום. היא היתה מאוד ירוקה, וזה משהו שאני חושב שקצת פספסתי בזמן האחרון. לא סתם "לאכול ירקות", אלא לאכול ירקות ירוקים. מה שכן, אני חושב שאני מגזים באכילת הפירות. אני אוכל יותר מדי פירות, ובאופן כללי - כמה שזה ישמע מצחיק - אני חושב שאני אוכל יותר מדי. בכל פעם שאני נתקף רעב אני אוכל פרי, כשלמעשה מה שאני צריך לעשות זה לנצל את ההזדמנות בשביל לשתות מים או לאכול עוד ירקות, עדיף ירוקים.

מתחזקים אצלי געגועים לאוכל של פעם. בעיקר אוכל חם, שמאוד חסר לי, אבל גם "אוכל של בית" באופן כללי. אוכל כמקור לנוסטלגיה. מצחיק, פעם כשהייתי מפנטז על אוכל - בימי כיפור וכיו"ב - הייתי מפנטז על סטייקים עסיסיים. היום אני יודע שהדבר הראשון שהייתי רוצה לאכול הוא פיתה עם גבינה וחביתה, או פסטה בצורת צדפות שאמא שלי מכינה.

31.7. עכשיו זה מתחיל להיות קשה

יום תשיעי לדיאטת הירקות. היום בבוקר תקפה אותי ההבנה שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות. למרות שיש לי בלוג שבו אני כבר שבוע וקצת מתעד את עצמי אוכל רק ירקות, למרות שאני כבר שבוע וקצת אומר לאנשים בכל הזדמנות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות, ולמרות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות - למרות כל אלה, ההבנה הזו איכשהו הצליחה להכות בי בהפתעה עצומה.

האמת שתהיתי מתי יגיע הבום, והנה הוא הגיע. פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי - עד מתי? כמה עוד? עוד שבוע? שבועיים? הרי החלטתי להמשיך עם זה לתקופת זמן משמעותית. בראש שלי אמרתי לפחות חצי שנה. אבל עכשיו, תשעה ימים אחר כך, זה מתחיל להרגיש אמיתי. חצי שנה? באמת? זה פברואר. זה אומר שהפעם הבאה שאוכל את הפתיתים של אמא שלי, יהיה חורף. זה אומר שאת הסטייק הבא שלי אוכל כשירד גשם בחוץ. זה אומר לא לשתות קפה בתקופת זמן שהיא בערך פי 20 מתקופת הזמן הזו, שהרגישה לי כמו נצח. וגם אז - הרעיון היה להמשיך עם התזונה הזו במידה מסוימת כל החיים. לא באופן כל כך טוטאלי, אבל בהחלט במידה ניכרת. אני באמת מסוגל לזה? נראה. בינתיים עוד לא התפתיתי לכלום, למרות שהיום ראיתי במחבת בבית שאריות של חביתה שבהחלט קרצו לי. זה, למשל, לא היה עד עכשיו.

בוקר-צהריים

גם היום, הבוקר היה למעשה צהריים מוקדמים. אכלתי נקטרינה, ואחריה שאריות של מלון, ושני גזרים. המשכתי עם שלוש כוסות מיץ תפוזים סחוט, סלט אבוקדו עם עירית, ואחר כך מבחר ירקות אנטיפסטי שנשארו משבת (בטטה, בצל ועוד משהו). קינחתי עם מנגו, ואכלתי גם כמה זרעי דלעת.

אחה"צ

חתיכה ענקית של אבטיח. קצת אגוזי מלך. שקד. אחד. זרעי פשתן איומים.

ערב

קערה עצומה של סלט עם טחינה אתיופית, כמובן, וירקות אנטיפסטי שיצאו מהתנור באדיבות אמא שלי - בטטה, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, חציל, בצל לבן, בצל סגול וקישוא.

לילה

200 גרם של עלי תרד שנאכלו כחטיף. נורא נורא לא טעים.

קופסה של 200 גרם עלי תרד נורא לא טעימים.

30.7. שמונה ימים

אני סוגר את היום השמיני לנס פח הטחינה. הגיע הזמן לסיכום. אז מה השתנה אצלי בגוף? ובכן,
- ירדתי כשישה קילוגרמים
- אני לא רעב. אף פעם, גם לא קצת
- שום דבר לא מפתה אותי, ישבתי מול שוקולדים, חטיפים, בשר... יצאתי לפאבים, שתיתי מים מינרלים וראיתי אנשים סביבי נהנים מבירות ולא הזיז לי בכלל.
- הריצות שלי הפכו למהנות הרבה יותר. כנראה בגלל הירידה במשקל, ואני מניח שכל הכימיקלים שהפסקתי להכניס לגוף שלי עזרו בהיעדרם.

השאלה הגדולה היא, האם באופן כללי אני מרגיש בריא יותר. האם אני מרגיש שונה ברמת החיים הבסיסית שלי. האם אני נושם טוב יותר, האם אני עירני יותר. התשובה היא שאין לי מושג. לפעמים אני מרגיש שכן. לפעמים אני מרגיש סתם רגיל. ואם אחשוב על זה יותר מדי לעומק, אני עלול לכפות על עצמי מסקנה חיובית בנושא. אז אני לא אכפה את זה על עצמי. התשובה לשאלה הזו תוכל להיות "כן" רק כשארגיש את זה באופן כל כך חד משמעי, שלא יהיה לי ספק אפילו. בכל זאת, כולה שמונה ימים. אבל מה שבטוח הוא, שאני מנהל חיים רגילים למדי בלי אורז, איטריות, פסטות, בשר, דגים, ביצים, לחם, גבינות, חלב, קפה, וכל דבר אחר שהסכמתי פעם להגדיר כ"אוכל". וזה בהחלט די מדהים כשחושבים על זה.

בוקר-צהריים
מעט קינואה עם 200 גרם תרד מחוממים במיקרו. אנטי פסטי שהכיל בטטות, בצל, קישואים וחצילים. מגוון ירקות שנשארו מארוחת שישי (גמבה ירוקה, עגבניות, מלפפונים). סברס.

אחה"צ
מנגו, אבטיח.

ערב-לילה
שקית אדממה. סלט שמכיל סלרי, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. קערת סלט ענקית עם גמבות, בצלים, מלפפונים, עגבניות וטחינה אתיופית.

מדי פעם וללא אבחנה - מיץ תפוזים.

29.7. סלט ירוק לאמיצים

בוקר-צהריים
כרגיל, לא ממש אכלתי עד הצהריים. בעיקר בגלל שירקות הם לא ממש משהו שמתחשק לאכול בבוקר. או בצהריים. או ב... בערב... לא חשוב. אז בשעות הצהריים המוקדמות יחסית הכנתי לעצמי סלט אבוקדו שהכיל בתוכו אבוקדו, עגבניות, חסה, בצל, עירית, לימון, שמן זית ומלח ים. במחשבה לאחור - היה אפשר להוסיף שום. היה קצת מבאס. קצת אחר כך הכנתי לעצמי עלי בייבי עם קצת טחינה אתיופית, כרגיל. היה בסדר. בין לבין - סברס ומנגו, ומיץ תפוזים.

אחה"צ-ערב
קצת ענבים, בעיקר.

ערב-לילה
סלט ירוק לאמיצים! החלטתי לקחת את כל הדברים הירוקים שאני לא סובל ולהכין מהם סלט לארוחת שישי. אז קצצתי פטרוזיליה, שמיר, כוסברה וסלרי, ופיזרתי מעל, כמובן, טחינה אתיופית עם מלח, לימון והרבה יותר מדי שום. אחר-כך עשיתי צלחת דומה, רק עם חסה במקום כל הירוק המגעיל הזה. טעמתי קצת מהקינואה שהיתה על השולחן (בערך שתי כפות). בשלב הזה חשבתי לכתוב שהאתגר האמיתי היה להצליח לאכול את הצלחות האלה בארוחת שישי עם כל הבשר והדברים האחרים שהסתובבו שם, אבל האמת המשונה היא שהדברים האלה כבר לא קורצים לי כמו פעם. זאת אומרת, המחשבה על לאכול חטיפים, שוקולד, בשר, אטריות... זה נראה לי נחמד והייתי שמח לטעום מהדברים האלה, אבל זה לא שאני מרגיש שאסון נורא התחולל. יכול להיות שאחרי שלושה שבועות, התפיסה שלי של אוכל מתחילה להשתנות.


פוסט משעמם. חלקם יהיו ככה. תתרגלו, או אל תקראו פה. אני לא הייתי קורא פה במקומכם. זה לא בלוג בשביל אנשים, זה פשוט פחות מעפן מיומן אישי.