יום ראשון, 31 ביולי 2011

31.7. עכשיו זה מתחיל להיות קשה

יום תשיעי לדיאטת הירקות. היום בבוקר תקפה אותי ההבנה שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות. למרות שיש לי בלוג שבו אני כבר שבוע וקצת מתעד את עצמי אוכל רק ירקות, למרות שאני כבר שבוע וקצת אומר לאנשים בכל הזדמנות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות, ולמרות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות - למרות כל אלה, ההבנה הזו איכשהו הצליחה להכות בי בהפתעה עצומה.

האמת שתהיתי מתי יגיע הבום, והנה הוא הגיע. פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי - עד מתי? כמה עוד? עוד שבוע? שבועיים? הרי החלטתי להמשיך עם זה לתקופת זמן משמעותית. בראש שלי אמרתי לפחות חצי שנה. אבל עכשיו, תשעה ימים אחר כך, זה מתחיל להרגיש אמיתי. חצי שנה? באמת? זה פברואר. זה אומר שהפעם הבאה שאוכל את הפתיתים של אמא שלי, יהיה חורף. זה אומר שאת הסטייק הבא שלי אוכל כשירד גשם בחוץ. זה אומר לא לשתות קפה בתקופת זמן שהיא בערך פי 20 מתקופת הזמן הזו, שהרגישה לי כמו נצח. וגם אז - הרעיון היה להמשיך עם התזונה הזו במידה מסוימת כל החיים. לא באופן כל כך טוטאלי, אבל בהחלט במידה ניכרת. אני באמת מסוגל לזה? נראה. בינתיים עוד לא התפתיתי לכלום, למרות שהיום ראיתי במחבת בבית שאריות של חביתה שבהחלט קרצו לי. זה, למשל, לא היה עד עכשיו.

בוקר-צהריים
גם היום, הבוקר היה למעשה צהריים מוקדמים. אכלתי נקטרינה, ואחריה שאריות של מלון, ושני גזרים. המשכתי עם שלוש כוסות מיץ תפוזים סחוט, סלט אבוקדו עם עירית, ואחר כך מבחר ירקות אנטיפסטי שנשארו משבת (בטטה, בצל ועוד משהו). קינחתי עם מנגו, ואכלתי גם כמה זרעי דלעת.

אחה"צ
חתיכה ענקית של אבטיח. קצת אגוזי מלך. שקד. אחד. זרעי פשתן איומים.

ערב
קערה עצומה של סלט עם טחינה אתיופית, כמובן, וירקות אנטיפסטי שיצאו מהתנור באדיבות אמא שלי - בטטה, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, חציל, בצל לבן, בצל סגול וקישוא.

לילה
200 גרם של עלי תרד שנאכלו כחטיף. נורא נורא לא טעים.

קופסה של 200 גרם עלי תרד נורא לא טעימים.

יום שבת, 30 ביולי 2011

30.7. שמונה ימים

אני סוגר את היום השמיני לנס פח הטחינה. הגיע הזמן לסיכום. אז מה השתנה אצלי בגוף? ובכן,
- ירדתי כשישה קילוגרמים
- אני לא רעב. אף פעם, גם לא קצת
- שום דבר לא מפתה אותי, ישבתי מול שוקולדים, חטיפים, בשר... יצאתי לפאבים, שתיתי מים מינרלים וראיתי אנשים סביבי נהנים מבירות ולא הזיז לי בכלל.
- הריצות שלי הפכו למהנות הרבה יותר. כנראה בגלל הירידה במשקל, ואני מניח שכל הכימיקלים שהפסקתי להכניס לגוף שלי עזרו בהיעדרם.

השאלה הגדולה היא, האם באופן כללי אני מרגיש בריא יותר. האם אני מרגיש שונה ברמת החיים הבסיסית שלי. האם אני נושם טוב יותר, האם אני עירני יותר. התשובה היא שאין לי מושג. לפעמים אני מרגיש שכן. לפעמים אני מרגיש סתם רגיל. ואם אחשוב על זה יותר מדי לעומק, אני עלול לכפות על עצמי מסקנה חיובית בנושא. אז אני לא אכפה את זה על עצמי. התשובה לשאלה הזו תוכל להיות "כן" רק כשארגיש את זה באופן כל כך חד משמעי, שלא יהיה לי ספק אפילו. בכל זאת, כולה שמונה ימים. אבל מה שבטוח הוא, שאני מנהל חיים רגילים למדי בלי אורז, איטריות, פסטות, בשר, דגים, ביצים, לחם, גבינות, חלב, קפה, וכל דבר אחר שהסכמתי פעם להגדיר כ"אוכל". וזה בהחלט די מדהים כשחושבים על זה.

בוקר-צהריים
מעט קינואה עם 200 גרם תרד מחוממים במיקרו. אנטי פסטי שהכיל בטטות, בצל, קישואים וחצילים. מגוון ירקות שנשארו מארוחת שישי (גמבה ירוקה, עגבניות, מלפפונים). סברס.

אחה"צ
מנגו, אבטיח.

ערב-לילה
שקית אדממה. סלט שמכיל סלרי, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. קערת סלט ענקית עם גמבות, בצלים, מלפפונים, עגבניות וטחינה אתיופית.

מדי פעם וללא אבחנה - מיץ תפוזים.

יום שישי, 29 ביולי 2011

29.7. סלט ירוק לאמיצים

בוקר-צהריים
כרגיל, לא ממש אכלתי עד הצהריים. בעיקר בגלל שירקות הם לא ממש משהו שמתחשק לאכול בבוקר. או בצהריים. או ב... בערב... לא חשוב. אז בשעות הצהריים המוקדמות יחסית הכנתי לעצמי סלט אבוקדו שהכיל בתוכו אבוקדו, עגבניות, חסה, בצל, עירית, לימון, שמן זית ומלח ים. במחשבה לאחור - היה אפשר להוסיף שום. היה קצת מבאס. קצת אחר כך הכנתי לעצמי עלי בייבי עם קצת טחינה אתיופית, כרגיל. היה בסדר. בין לבין - סברס ומנגו, ומיץ תפוזים.

אחה"צ-ערב
קצת ענבים, בעיקר.

ערב-לילה
סלט ירוק לאמיצים! החלטתי לקחת את כל הדברים הירוקים שאני לא סובל ולהכין מהם סלט לארוחת שישי. אז קצצתי פטרוזיליה, שמיר, כוסברה וסלרי, ופיזרתי מעל, כמובן, טחינה אתיופית עם מלח, לימון והרבה יותר מדי שום. אחר-כך עשיתי צלחת דומה, רק עם חסה במקום כל הירוק המגעיל הזה. טעמתי קצת מהקינואה שהיתה על השולחן (בערך שתי כפות). בשלב הזה חשבתי לכתוב שהאתגר האמיתי היה להצליח לאכול את הצלחות האלה בארוחת שישי עם כל הבשר והדברים האחרים שהסתובבו שם, אבל האמת המשונה היא שהדברים האלה כבר לא קורצים לי כמו פעם. זאת אומרת, המחשבה על לאכול חטיפים, שוקולד, בשר, אטריות... זה נראה לי נחמד והייתי שמח לטעום מהדברים האלה, אבל זה לא שאני מרגיש שאסון נורא התחולל. יכול להיות שאחרי שלושה שבועות, התפיסה שלי של אוכל מתחילה להשתנות.


פוסט משעמם. חלקם יהיו ככה. תתרגלו, או אל תקראו פה. אני לא הייתי קורא פה במקומכם. זה לא בלוג בשביל אנשים, זה פשוט פחות מעפן מיומן אישי.

28.7. חזרה לשייקים

אוקיי, אחרי יומיים של מנוחה החלטתי לחזור קצת לשייקים. אבל מכיוון שהפעמים הקודמות היו באמת בלתי נסבלות, החלטתי להתחיל בשייק פשוט: מיץ תפוזים סחוט, גזר ונענע. מה יכול להיות רע בזה? הא? אהעהעהעה.



בוקר-צהריים
אני חושב שזה היה היום שבו הבנתי שהבעיה היא לא במצרכים שאני שם בשייק, אלא ברעיון של שייק עצמו. הרי יכולתי לטחון סטייק אנטריקוט צלוי לתוך שייק וזה לא היה טעים. גם שמונה גזרים, מיץ תפוזים וחופן של עלי נענע היו די בלתי נסבלים, כפי שניתן לראות בסרט למעלה. שאר הסרט, אגב, צולם בטעות, אבל חשבתי להשאיר את זה שם. הבהיה המורעבת שלי בשניצלים במיקרוגל היא אמיתית למדי. רק לקראת הסוף הבנתי שהמצלמה עדיין פועלת.
פרט לשייק אכלתי (לא בהכרח בסדר הזה) זרעי פשתן, זרעי דלעת, מנגו, נקטרינה, ענבים, דובדבנים, 200 גרם של תרד חי, והקפצתי על מחבת פטריות עם קצת תרד וקצת חצילים. אמנם בהקפצה הירקות מאבדים חלק מהערכים התזונתיים שלהם, אבל אחרי כמעט שבוע בלי אוכל חם החלטתי שאני חייב את זה לעצמי. לכן הירקות האלה היו בנוסף לאוכל הרגיל שאני אוכל, ולא במקום.

אחה"צ
באדיבות אמא שלי - מגש בתנור עם (מהטעים להכי פחות טעים) פלפל ירוק, בטטות, בצל, חצילים וקישואים. יכול להיות שקצת הגזמתי עם כמויות האוכל ביום הזה, כי אחר כך מצאתי את עצמי שוכב על הספה עם כאב בטן מהגיהנום. יכול גם להיות שאחרי שבוע של אוכל טרי, לגוף שלי היה קשה להסתדר פתאום עם אוכל מבושל.

ערב
אחרי עוד ריצת 5 קילומטר שהוכיחה שהגוף שלי בסה"כ מסתדר עם הדבר הזה שאני עושה לו, אכלתי שתי נקטרינות, מנגו, וחיסלתי שוב קערה שלמה של אדממה (כנראה אחד הדברים היחידים שאני אוכל שממש מכיל חלבונים). החלטתי לעשות הפסקה קלה מהסלט עם טחינה היום, על מנת לא להמאיס את זה על עצמי. בסוף היום ניסיתי לשתות קצת מיץ תפוזים כדי לוודא שהשייק מהבוקר לא הרס עבורי את החוויה. עושה רושם שיהיה בסדר.

יום רביעי, 27 ביולי 2011

27.7. יום מחוץ לבית

אז עד עכשיו הייתי בבית כל היום ולשמור על הדיאטה היה קל ונחמד. אבל היום הגיע הזמן להעלות את הדבר הזה לרמה אחרת לגמרי, ולהתמודד עם אתגרי החיים! תוכניות היום:
1. נסיעה דרומה ופינוי הדירה שלי בקיבוץ גבים

2. סגירת עניינים כספיים אחרונים בקיבוץ
3. משהו שקשור בקולנוע
4. לאכול רק ירקות ופירות בתהליך


היום הזה לא ממש התנהל ב"ארוחות", אלא יותר אכילה בלתי פוסקת תוך כדי שאני עושה דברים. זו היתה ממש ארוחה אחת שלא נגמרת, מהבוקר עד הערב, רק שבמקום לזלול כל היום, אכלתי גזר או אגוזים פעם בחצי שעה - ארבעים דקות.


התעוררתי בערך ב-10 וחצי (אני מתחיל לחשוד שאחד מהסימפטומים של התזונה הזו היא שינת יתר. אופציה נוספת - הגוף שלי מעמיד פנים שאחד מהסימפטומים של התזונה הזו היא שינת יתר, על מנת שיוכל לסבול משינת יתר), וכעבור שעה של גרירת זמן, ישיבה חסרת מעש ועוד דברים חסרי מעש - ניגשתי למטבח. כדי להתחיל את היום באגרוף לפרצוף, אכלתי סלרי שלם. אין מילים שיתארו כמה דוחה הדבר הזה, גם עבור בעל נסיון כמוני. אחר כך בלעתי כמה זרעי פשתן וזרעי דלעת, כרסמתי מנגו, לעסתי נקטרינה, ארזתי בשקית מלא גזרים, שתי גמבות, אגוזי מלך, שקדים ודובדבנים, ויצאתי דרומה. במהלך היום שמחתי לראות שלמרות שגעון התזונה שלי, אני מצליח להתמודד עם האתגרים הפיזיים של פינוי דירה באופן מוצלח. סיימנו את הפינוי בשש בערב, והלכתי לטפל בענייני הקולנוע שלי. עד שמונה בערב חיסלתי את כל מה שהיה בשקית שהבאתי איתי. רעב ומרוצה שמתי פעמיי בחזרה לרחובות (אני לא יודע אם יש תחרות אכילת גזר תוך כדי נהיגה איפשהו, אבל אם יש, אשמח לדעת). בבית חיסלתי קערה מפתיעה בגודלה של (שימו לב) פטרוזיליה, שמיר וסלרי עם עיסת טחינה. אחר כך אכלתי את הסלט הענקי המסורתי, שהפעם הכיל ארבע עגבניות, ארבעה מלפפונים, כחצי ראש חסה, גמבה אדומה, גמבה כתומה (או צהובה? כבר לא זוכר), חצי גמבה ירוקה, בצל לבן, בצל סגול, בצל ירוק - וכמובן, טחינה אתיופית עם שום, לימון ומלח ים.


אני מתחיל לחשוד שהסלט-עם-טחינה הולך להמאס עלי. מחר אנסה ירקות בתנור. בנוסף, היום אין גם תמונה. כצפוי, ההשקעה שלי בבלוג הזה מצטמצמת, אבל אני בטוח שהרנסנס יגיע בקרוב.

יום שלישי, 26 ביולי 2011

26.7. יום בלי שייקים

החלטתי לתת קצת מנוחה לעניין השייקים היום, ולנסות למצוא דרך אנושית יותר להכניס לתוך הגוף שלי את כמות הירקות העצומה שהוא זקוק לו. הבעות הגועל שלי בסרטונים הן לא לשם הגזמה, להפך. אני מנסה להצניע. הטעם והמרקם הוא באמת בלתי נסבל. אז הוצאתי מהמקרר כרבע קילו של תרד, פיזרתי מעל כמון, עירבבתי הכל עם חילבה, אכלתי הכל ותהיתי שמא לא היה עדיף לי לקחת את הדבר הארור ולנסות לדחוף אותו לגוף דרך העינים, במקום. מגעיל נורא. שאר היום היה סטנדרטי יחסית, רק בכמויות עצומות:

צהריים (בבוקר אכלתי רק זרעי דלעת)
כמו שאמרתי, תרד שהרסתי. אכלתי גם שלושה חצאי גמבה (אדומה, ירוקה וצהובה - שאריות מאתמול), מספר רב של עלי כרוב, ועוד סלט כרוב עם לימון שנשאר במקרר. קינחתי עם המון סלק חתוך עם סלרי.

אחה"צ
שני גזרים, קצת זרעי פשתן ומנגו.

לפנות ערב
שקית שלמה של אדממה

ערב-לילה
שזיף צהוב. אבוקדו עם עירית, לימון, אגוזי מלך והמון עלי בייבי (שהרסו את האבוקדו לגמרי), ולבסוף סלט עצום שהכיל (שימו לב!) שלוש עגבניות, שלושה מלפפונים, ראש שלם של חסה, בצל לבן ובצל סגול. כמובן, בתוספת טחינה אתיופית עם שום, לימון ומלח. הדבר הזה ממאן להמאס עלי (אם כי לקראת הסוף ממש חיכיתי שהסלט יגמר).


בערך בשעה 20:30 יצאתי לריצה. הפעם ניסיתי לקחת את הזמן, לרוץ לאט ולמרחק גדול יותר. אני חייב לומר שהופתעתי. רצתי חמישה קילומטרים. אמנם בכמעט חצי שעה, אבל בכל זאת, חמישה קילומטרים של ריצה כשאני סוגר יום רביעי על ירקות ומעט פירות.

גיליתי שלא מדובר רק באתגר פיזי, אלא גם באתגר נפשי. ולא רק בגלל העניין הפשוט של "בא לי סטייק עכשיו". זה עובר אחרי כמה זמן. לא שלא בא לי סטייק, אני פשוט כל כך עמוק בתוך הטבעונות כרגע שהמחשבה לא עולה לראש. אני בקושי מסוגל לדמיין סטייק, או להזכר מה הטעם שלו. יותר מזה - אני שבע כמעט כל הזמן, כי אני אוכל בכמויות מטורפות.

הקושי הוא הפחד שאני עושה משהו לא טוב לגוף שלי. אני אמנם דואג לקבל מספיק פחמימות, סוכרים וחומצות אמינו, אבל אין ספק שמדובר בשינוי קיצוני. התחושה היא מאוד מאוד מוזרה ולא טבעית. נסו לדמיין שאתם מתחת למים, בלי בלון חמצן, בלי יכולת לנשום, ומשום מה אתם מרגישים בסדר עם זה. עובר יום, עוברים יומיים, ואתם עדיין לא מרגישים צורך להוציא את הראש מהמים ולנשום. ככה אני מרגיש כבר ארבעה ימים. אני לא מרגיש שאני אוכל. ועדיין, אני לא מרגיש צורך להוציא את הראש מהסלט ולאכול "אוכל אמיתי". מאוד מוזר.

דמיינו את הקערה עולה על גדותיה בסלט. חוסל תוך 20 דקות.

יום שני, 25 ביולי 2011

25.7. גזר, חסה, תרד, סלרי וזרעי פשתן

יום שני, 25.07.11. יום שהתחיל מגעיל במיוחד.

בוקר-צהריים
אולי השייק המגעיל ביותר עד כה! ראש שלם של חסה, קרוב לחצי קילו תרד, סלרי (נראה לי ששוב קראתי לזה כוסברה. לא שזה משנה יותר מדי, מגעיל זה מגעיל), גזר, פטרוזיליה וזרעי פשתן. תוך כדי, כרסמתי זרעי דלעת על מנת להפיג את הכאב. אחר-כך, זללתי שקית שלמה של אדממה.



אחה"צ
מנגו, ואחר כך עלי בייבי, חסה, וקצת בצל עם טחינה אורגנית מעורבבת עם שום וכמון.

ערב-לילה
תפוח, וכמה שעות אחר-כך סלט עם שלושה מלפפונים, שתי עגבניות, חצי גמבה אדומה, חצי גמבה ירוקה, חצי גמבה צהובה, הרבה חסה, שני בצלים סגולים, עירית, והרבה טחינה עם שום וכמון.


יום שלישי רק על ירקות וקצת פירות, והצלחתי אפילו לרוץ שלושה קילומטרים. עדיין אין עדויות שהגוף שלי מתפרק. רופאים אומרים שלא כדאי להשאר על הדיאטה הזו יותר משלושה ימים. מחר נראה אם ולמה.

24.7. פלפל ירוק, גזר, סלרי, פטרוזיליה, שמיר וזרעי פשתן

יום ראשון, 24.07.11. יום שהתחיל מגעיל במיוחד.

בוקר
אחרי אכילת המנגו המסורתית, הכנתי ליטר וחצי שייק של פלפל ירוק, גזר, סלרי (יכול להיות שאיפשהו בוידאו בלבלתי סלרי עם כוסברה, אבל אני לא בטוח), פטרוזיליה, שמיר וזרעי פשתן.


צהריים
מסתבר שיש סוג של טחינה אתיופית שאמורה להיות גם מעולה וגם טעימה לאללה. אז הכנתי לעצמי קערת סלט ממלפפון, המון חסה, 2 עגבניות, גמבה צהובה, גמבה אדומה, בצל סגול, בצל לבן ועירית, ועליה שפכתי טחינה אתיופית שערבבתי עם מים ושום. היה מעולה.

ערב
החלטתי להכין שייק פחות גרוע הפעם: שני אגסים (לא מאוד בשלים) קפואים, שני תפוחים קפואים, וחתיכות מנגו קפוא. בשביל הבריא הוספתי קולורבי שלם, וכמובן פטרוזיליה. למרבה הפלא, השייק יצא דוחה להפליא. זה היה הרגע שבו נזכרתי שאגסים לא מספיק בשלים זה דבר די מגעיל.

לילה
אדממה. מסתבר שעבור מי שאוכל רק ירוק, אדממה יכולה להיות יותר מפתה מצ'יפס.

בין לבין
המון זרעי דלעת (כמו גרעיני דלעת, רק לא קלויים ופחות טעימים). כעקרון אני אמור לאכול גם אגוזי מלך כדי לשמור על רמה כלשהי של חומציות בגוף, אבל אני במחסור אגוזים כרגע.


התחלתי לחקור קצת בנושא תזונה ירוקה. לבדוק אם באמת אפשר לחיות על דבר כזה. ברוב המקומות, "דיאטות ירוקות" (כלומר, כאלה שמתבססות *רק* על פירות וירקות) מומלצות ללא יותר משלושה ימים. אני סוגר עכשיו יום שני ברציפות. כנראה שעדיף לעשות את הניסוי הזה תוך כדי בדיקות דם פעם בשבוע.

יום שבת, 23 ביולי 2011

23.7. מלפפון, חסה, אבטיח, מנגו ובננה

יום שבת, 23/07/11. כעבור שבועיים שבהם אכלתי רק פירות, ירקות, אגוזים וקטניות (והורדתי חמישה קילוגרמים על הדרך), החלטתי לקחת את המהלך צעד אחד קדימה ולהוריד לחלוטין את הקטניות. המשמעות - לא עוד אורז מלא, לא עוד שעועית ולא עוד לחם שיפון. בעיקר ירקות, וקצת פחות פירות.


מכיוון שכמות הירקות שאני צריך לאכול כדי לשרוד ככה היא עצומה, הוחלט שבמקום לבזבז זמן מיותר בהכנת סלטים, אצמצם את התזונה שלי כמעט לחלוטין לשייקים ירוקים, שמכילים בתוכם ערבובים לא טהורים כמו זה שמתואר כאן למעלה בכותרת. מדי פעם, כדי לשמור על השפיות, אוכל סלט עם טחינה.

זו לא משימה קלה לביצוע. אז החלטתי לפתוח בלוג פומבי שבו אתעד את התקדמותה, וכך גם אהיה חייב לבצע אותה בהצלחה כי אחרת אצא טמבל באינטרנט. וכעת - וידאו מספר 1!