יום ראשון, 31 ביולי 2011

31.7. עכשיו זה מתחיל להיות קשה

יום תשיעי לדיאטת הירקות. היום בבוקר תקפה אותי ההבנה שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות. למרות שיש לי בלוג שבו אני כבר שבוע וקצת מתעד את עצמי אוכל רק ירקות, למרות שאני כבר שבוע וקצת אומר לאנשים בכל הזדמנות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות, ולמרות שאני כבר שבוע וקצת אוכל רק ירקות - למרות כל אלה, ההבנה הזו איכשהו הצליחה להכות בי בהפתעה עצומה.

האמת שתהיתי מתי יגיע הבום, והנה הוא הגיע. פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי - עד מתי? כמה עוד? עוד שבוע? שבועיים? הרי החלטתי להמשיך עם זה לתקופת זמן משמעותית. בראש שלי אמרתי לפחות חצי שנה. אבל עכשיו, תשעה ימים אחר כך, זה מתחיל להרגיש אמיתי. חצי שנה? באמת? זה פברואר. זה אומר שהפעם הבאה שאוכל את הפתיתים של אמא שלי, יהיה חורף. זה אומר שאת הסטייק הבא שלי אוכל כשירד גשם בחוץ. זה אומר לא לשתות קפה בתקופת זמן שהיא בערך פי 20 מתקופת הזמן הזו, שהרגישה לי כמו נצח. וגם אז - הרעיון היה להמשיך עם התזונה הזו במידה מסוימת כל החיים. לא באופן כל כך טוטאלי, אבל בהחלט במידה ניכרת. אני באמת מסוגל לזה? נראה. בינתיים עוד לא התפתיתי לכלום, למרות שהיום ראיתי במחבת בבית שאריות של חביתה שבהחלט קרצו לי. זה, למשל, לא היה עד עכשיו.

בוקר-צהריים
גם היום, הבוקר היה למעשה צהריים מוקדמים. אכלתי נקטרינה, ואחריה שאריות של מלון, ושני גזרים. המשכתי עם שלוש כוסות מיץ תפוזים סחוט, סלט אבוקדו עם עירית, ואחר כך מבחר ירקות אנטיפסטי שנשארו משבת (בטטה, בצל ועוד משהו). קינחתי עם מנגו, ואכלתי גם כמה זרעי דלעת.

אחה"צ
חתיכה ענקית של אבטיח. קצת אגוזי מלך. שקד. אחד. זרעי פשתן איומים.

ערב
קערה עצומה של סלט עם טחינה אתיופית, כמובן, וירקות אנטיפסטי שיצאו מהתנור באדיבות אמא שלי - בטטה, גמבה אדומה, גמבה ירוקה, חציל, בצל לבן, בצל סגול וקישוא.

לילה
200 גרם של עלי תרד שנאכלו כחטיף. נורא נורא לא טעים.

קופסה של 200 גרם עלי תרד נורא לא טעימים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה